בוכה את הפרידה מסבא גם אחרי 8 שנים, לא מצליחה לשחרר, איך להתקדם?

הי חברים.

זקוקה לכם מכל ליבי

עברו 8 שנים מאז מותו של סבי, האבא השני שלי, האור בחיי.

אולי רק בדיעבד הבנתי עד כמה היינו קרובים, באיזה עוצמות הוא היה משמעותי עבורי.
מהיום שנולדתי הוא היה הסבא היחידי שלי. כל עולמי

מרגע שהוא נפטר כל העולם שלי, ושלנו כמשפחה, פשוט התהפך.
הוא היה הדבק שחיבר בין כולנו ומשעזב, הכל התפרק לבדידים. בודדים

הבית שלו ושל סבתא, בית החלומות, המקום שבו כל המשפחה הייתה מגיעה כדי להתגבש, נמכר.

במקומו סבתא עברה לבית אחר, בעיר אחרת, לבד, שקעה בדכאון.
אחות של אבא התגרשה, האימפרייה שהיינו פשוט נגוזה.

הפכנו משפחה של חמישה אנשים, בלי כל השמחות של פעם, בלי כל האושר בחגים, בלי כל המשפחתיות שהוא היה מכניס לכל מפגש.

היום כל מפגש הוא קר ומנוכר, סתמי, בודד, רק כדי לסמן וי ולהמשיך לחדרים...

אני חושבת עליו כל שניה, 24/7. עבר המון זמן והכאב רק גדל.
לא מצליחה להתמודד עם העזיבה שלו ועם ההשלכות שהיא הביאה איתה...
והדמעות לא מפסיקות, וההשוואות למשפחות אחרות רק פוגעות

לא במצב של לשתף אף אחד ברגשות שלי, הם לא באמת מבינים

אני חייבת עזרה.


תודה מראש לעונים....