להישאר בצבא ולסיים 3 שנים בתור לוחמת או להשתחרר? מבולבלת...

היי לכולם... אני קצת בבלבלות עם עצמי מקווה שתוכלו לתת לי עצות שיוכלו לעזור לי ולכוון אותי
אספר קצת על עצמי, אני בקרוב אהיה בת 21
אני משרתת בתור לוחמת מג״ב ונמצאת כבר בתחילת השנה השלישית והאחרונה לשירות
כל החברות שלי כבר משוחררות טריות, עובדות, חוסכות נהנות ובמילה אחת אזרחיות
היציאות שלי בצבא הן 10/4, יוצאת הביתה כל סופש שני
אין לי אפשרות לעבוד תוך כדי, חיפשתי נואשות ואני עדיין מחפשת מקום עבודה שיסכים להעסיק אותי פעם בשבועיים שאני בבית כדי שאוכל להרוויח כסף ולא לחיות עם המשכורת הצבאית שבקושי מספיקה
נותרו לי עוד 10 חודשים לשחרור מה שנראה לי כ״כ הרבה...
מתסכל אותי לחשוב כמה אפשר להספיק בתקופה כזו באזרחות ושכבר יכלתי להיות משוחררת אם הייתי בוחרת לשרת שנתיים רגיל
אני אהיה כנה, רציתי את זה מההתחלה
ידעתי מראש שאשרת 3 שנים אם אתגייס להיות לוחמת זה משהו שכ״כ רציתי התפקיד הזה התחושת סיפוק הזו שאני עושה משהו מועיל ומעניין בצבא להבדיל משאר החברות שלי שרובן היו ג׳ובניקיות
מה שלא לקחתי בחשבון הוא את תחושת הקנאה (לא יודעת אם לקרוא לזה ככה) הזו שכל החברות שמשתחררות אחת אחרי השניה ואני היחידה שנשארת בצבא לשנה נוספת
רצות לי הרבה מחשבות בראש.. מצחיק אותי לחשוב שעד לפני שבועיים בכלל הייתי נעולה על קבע, ואמרתי לעצמי שאני אסיים 3 שנים כמו פייטרית ואחתום קבע לעוד כמה שנים כי זה תנאים טובים ומשכורת מעולה וזה זמני כדי לחסוך...
אבל פתאום חוויתי קצת יותר את הבית בשבוע רגילה והמחשבות שלי השתנו...
אני כבר לא כ״כ בטוחה שאני רוצה להישאר בקבע..
אני כבר לא כ״כ בטוחה שאני בכלל רוצה לסיים את ה3 שנים האלה..
לפעמים אני אומרת לעצמי בראש למה בחרתי 3 שנים? בשביל מה? מה זה יתן לי אני גם ככה לא רוצה קריירה צבאית
יש לי חלומות יש לי שאיפות דברים שאני רוצה לעשות בחיים באזרחות.. והשנה הנוספת הזו רק מעכבת אותי מלהגשים אותם
ואז אני נזכרת בהתחלה, למה רציתי להיות לוחמת
חיפשתי אתגרים, קושי, משהו שיחשל אותי ויעצב אותי ויבנה אותי לעתיד
אף אחד לא האמין שאני אתגייס להיות לוחמת, אף אחד לא האמין שאני אצליח לסיים 4 חודשי טירונות מסיביים
בכל השנים האחרונות הייתי מוותרת לעצמי, בכל דבר
בהורדה במשקל (אני מלאה מאז שאני זוכרת את עצמי בערך) בלהוציא בגרות, בלעשות משהו מועיל עם עצמי, זה גם בא לידי ביטוי בדברים הכי קטנים
תמיד חיפשתי את ה״קל״ וקיצורי דרך.. ידעתי שצריך לעבוד קשה כדי להשיג משהו אבל אף פעם לא לקחתי את זה באמת לידיים ויישמתי את זה
זה איזשהוא ״הרגל״ נקרא לזה שפיתחתי לעצמי שנורא קשה לי לשנות
זו בין סיבות העיקריות שהתגייסתי להיות לוחמת כי רציתי לשנות את זה
עד שבאמת הבנתי שזה הכל בראש והתפקיד בצבא זה רק סוג של כוח עזר..
זה למה אני נורא מבולבלת..
מצד אחד, בא לי לסיים את ה3 שנים האלו בגאווה, ולהגיד הייתי לוחמת מג״ב 3 שנים עשיתי משהו בצבא היה לי שירות מעניין וחווייתי
מצד שני, בא לי להשתחרר ולעבוד ולהרוויח משכורת נורמלית ולא של חיילת, ולהנות מהאזרחות ולהיות כל יום בבית ולא פעם בשבועיים ולעשות באמת מה שבא לי.. האזרחות הזו כ״כ קוראת לי..
כבר קיבלתי תעודת לוחם ולשרת שנתיים וקצת בתור לוחמת זה עדיין יפה מאוד..
ועם התעודת לוחם אני תמיד יכולה לחזור לקבע במגב או במשטרה.. במידה וארצה
מה כדאי לי לעשות? אני נורא מבולבלת...
אשמח שתתנו לי עצות שיכוונו אותי לדרך הכי נכונה..
תודה שהקדשתם מזמנכם לקרוא!