נפרדנו אחרי 3 שנים ואני מרגישה תלושה, איך ממשיכים מכאן?

הי,
הכרתי באוניברסיטה לפני 4 שנים בחור, אני דתיה לאומית וגם הוא.
התחלנו לצאת, ואחרי שנה, הרגשתי מוכנה ושאלתי אותו לגבי חתונה,
הוא לא השיב ששאלתי, רק הראה סימני פחד, לא רציתי להיפרד אז המשכתי לצאת אתו.
ככה פעם בכמה זמן הנושא הועלה והוא תמיד לא ענה. הוא ממש פחד.
היינו בני זוג לכל דבר, שבתות אחד אצל השני, כל החברים הכירו אותנו, היה לנו קשר ממש קרוב, כמובן עם עליות ומורדות. הוא פחות דתי ממני, קצת עצלן, וגם הרגיש תמיד שהוא יותר חכם ממני, למרות שהוא גם תמך בי המון והיה שם בשבילי.
אחריי שנתיים של חברות הוא קנה לי טבעת. קנה טבעת אבל לא הביא אותה.
אחרי 3 שנים כבר השתגעתי. יש לו חסם שמניע אותו והוא לא מצליח להשתחרר ולהציע לי
הרגשתי פגועה, באמת אחרי שנה זה מספיק לי, לא צריך לצאת 3 שנים בשביל להתחתן.
אחרי 3 שנים החלטתי לטוס, הרגשתי כבר מיואשת ומשוגעת מהמצב, אמרתי לו שניקח הפסקה ולא נדבר. הוא לא ממש כיבד את החלטתי והמשיך לכתוב לי כל התקופה בלי הפסקה.
כשחזרתי אחרי 3 חודשים, הוא חיכה לי בשדה תעופה באירופה איפה שהייתי בקונקשן, עשה לי הפתעה. ומעבר לכך גם חברה שלי באה לקונקשן וטיילנו שלושתינו יחד שם.
היינו יחד שבוע בחו"ל ולא היה לי טוב אתו, הרגשתי כבר שאין לי יותר כוח אליו. רק רציתי לחזור לארץ. מעבר לכך שזה היה טעות שחברה שלי הייתה גם.
חזרנו לארץ, הקשר היה לא ברור, עליות וירידות.
ואז חברה הציעה לי לצאת עם מישהו שהיא מכירה, התלבטתי, והחלטתי להיפרד ממנו ולנסות עם אחרים.
נפרדנו, יצאתי עם אחרים ואתו היינו בקשר פעם ב... הוא היה בא אליי בעיקר לגעת בי, והיה חוזר..
לפני שלושה שבועות הרגשתי חנוקה ועצובה ממש, מדייטים כושלים ושיגרה נוראית.
שלחתי לו הודעה שאני חייבת להיפגש. הוא לא רצה. שלחתי לו שוב שאני חייבת לדבר ואז הסכים.
נפגשנו, והוא היה פשוט קר בטירוף באותו ערב, הוא היה אכזרי ורע אליי, בכיתי, ביקשתי שנחזור, אמרתי שקשה לי, והוא בקור חזר רגש אמר שהוא לא אוהב אותי כבר, שהוא לא התגעגע, שאלתי אם יש לו מישי הוא ענה שכן. וכשבכיתי בלי סוף הוא התחיל לבכות יחד איתי ואמר שהוא רוצה לנסוע, התחננתי שלא ילך, אבל הוא פשוט השאיר אותי בוכה באוטו שלי קם לאוטו שלו ונסע.
הייתי שבורה, לא הלכתי לעבודה כמה ימים.
הרגשתי שאיבדתי את האמון באהבה ובכלל.
מאז עברו 3 שבועות, אני מרגישה תלושה.
אני יודעת שהוא בוודאות לא רוצה אותי, אבל הגעגוע מקשה עליי ממש. אני יוצאת עם אחרים אבל כלום לא עוזר.
אני רוצה לשלוח לו מייל ארוך שיכתוב ויתאר את המצב שלי עם כל התמונות שלנו מכל השנים. אני יודעת שזה לא פתרון, אבל אני משתגעת.
לצאת, לטייל, לשכוח, לעשות דברים אחרים, ניסיתי.
השאלה איך מוחקים מישהו ככה מהחיים? ומה יוכל לעזור? האם לשלוח לו את המייל?
אני מסתובבת עם חור ענק בלב כל היום.