אני לא יודעת איך להמשיך את חיי מכאן... אני מסתכלת קדימה, ואני לא רואה את עצמי

אני מסתכלת קדימה, ואני לא רואה את עצמי בעתיד נמצאית שם.
לא. אני לא צעירה מדי. גם אדם בגיל 50 יכול להרגיש כך, אני מאמינה.
לפעמים אני מגיעה לנקודת השיא של השבוע, ואני מרגישה שבא לי לעזוב הכל ולא להיות יותר.
אני לא אעשה שום דבר שיגשים את זה.
אבל ככה אני מרגישה. מרגישה שהחיים נמאסו עליי. ואני חיה בכוח. ואני לא בחרתי לחיות. לא בחרתי להיות.
אני מרגישה ש-80 שנים הן יותר מדי. 80 שנים של תקופות עצב, בדידות, ריקנות, וחוסר שייכות לעולם, כנפש שתקועה בתוך בן אדם כל כך עלוב שלא שווה אף שניה מזה. 17 כאלה הספיקו לי.
יש גם תקופות טובות ורגעים יפים. אבל התמונה הכללית של החיים נראית לי חסרת טעם.
אני חושבת על איך שהחברה בנתה בשבילי את החיים. אידיאלים חברתיים, לימודים, עבודה, כסף. ואני שונאת את זה. אני שונאת כל דבר שבזה. וזה מוריד לי עוד יותר את החשק לחיות. לחיות בשביל בסופו של דבר לעבוד, לבוא לשם לקרוע את התחת כל היום מהבוקר עד הערב, בשביל שבסך הכל תהיה לך משפחה (אם תרצה בכזו), קורת גג, אוכל, בגדים. בשביל בסך הכל לחיות. אחר כך יש לך יום אחד בשבוע של מנוחה, יום שבו כל מה שתרצה זה לא לעשות עם עצמך כלום, רק לנוח, כדי לאגור כוחות לעוד שבוע של קריעת תחת, בשביל שיהיה בבית אוכל להכניס לפה. פה ושם יהיו לך מה שנקרא "חופשות". רוב הזמן אתה צריך לעבוד. כי אם אתה אדם חופשי, בעולם שלנו חייך בזבל, והאמת שאתה לא באמת בן אדם חופשי.
ובשביל שיהיה לך טוב לפחות בעבודה, אתה צריך להיות אדם שמשתלב בחברה. אדם שיודע מה הוא רוצה. אדם עם מטרות ושאיפות.
אבל מה אם אני לא בן אדם שמשתלב בחברה? מה אם אני לא בן אדם שמוצא את עצמו במסגרות? מה אם מה שאני אוהבת לעשות בעצם משתנה? מה אם לפעמים אני לא מסוגלת לתפקד בחברת אנשים אבל לפעמים לא מסוגלת לתפקד לבד? ומה אם אין לי שום מטרות ושאיפות, אף תשוקה להגיע למעמד גבוה ו"מכובד" בחיים (ממש לא איכפת לי מזה), ושאם אני רוצה לחיות אז אני רוצה *פשוט לחיות*?
אני לא יודעת איך להמשיך את חיי מכאן...
כי אני חושבת שאם אני כבר פה, ואני חיה, אז לעשות מזה את ההכי טוב שאפשר.. ובלי תכתיבים של חברה, בכל מקרה אי אפשר.. אז ממה שיש...
אבל כשאני כזאת.. אני. איך?
(אני אמנם עוד לא סיימתי את כיתה י"א. אבל אני שונאת את חוסר הידיעה.. והמחשבות והשאלות בכל מקרה לא יעזבו אותי.)
מעריכה מאוד את כל מי שקורא, ותודה רבה למי שיענה ויתן עצה בלי לשפוט..