זוגתו של אבי נראית לי די מיואשת בזמן האחרון, דואג להמשך הזוגיות שלהם, מה לעשות?

היי כולם ותודה שנכנסתם לשאלה שלי

ההורים שלי התגרשו כאשר הייתי בן 14. עד אז לא היו לי אחים. אחרי הגירושים אבא שלי התחתנן מחדש בחתונה אזרחית עם זוגתו (צעירה ממנו בעשור. היום הוא בן 52). בתחילה אני לא כל כך חיבבתי אותה אבל במהלך הזמן למדתי להתרגל אליה. והיום אני פשוט מת עליה. היא אישה אינטליגנטית, חכמה, מגיעה ממשפחה טובה ותמיד יש על מה לדבר איתה ואני די מגדיר אותה כקול השפוי של המשפחה. לאבא שלי ולה נולדנו שני בנים שהגדול צעיר ממני ב-15 שנה והשני ב-16. אני מת על שני הילדים האלה. הם כל כך חמודים וחכמים. והאחים שלי מאוד אוהבים אותי ואבא שלי אומר שהם אפילו מעריצים אותי. ואני מזה מתבאס שאני לא יכול לבלות עם האחים שלי יותר (אני גר עם אימא שלי ואני משקיע את רוב זמני בקורס פסיכומטרי, לימודי נהיגה ועוד דברים שיעזרו לי בעתיד).

בכל מקרה, אבא שלי הוא לא היה האדם הכי רגיש בעולם. אפשר לומר שהוא נכה רגשית. למעשה בגלל המחסור ברגשות שלו הם אלו שהביאו את אימא שלי להתגרש. הוא פשוט היה אדם קר ולא ידע איך להראות אהבה ולא ידע איך לקבל. כך נוצר מצב שאני והוא לא התסדרנו עד אשר נולדו האחים שלי. אחרי שהגדול נולד אבא שלי השתנה. הוא התחיל להראות רגשות, התחיל לשים לב מתי הוא מעליב ופוגע באנשים והיום הוא אבא הרבה יותר טוב מאשר היה פעם. אבא טוב לי ואבא טוב לאחים שלי (ואני מאושר מכך כי מגיע לילדים המקסימים האלה אבא טוב)

הבעיה התחילה בשנה האחרונה. אני שמתי לב שאבא שלי מתחיל להראות דפוסי התנהגות כמו שהוא הראה כאשר הוא היה נשוי לאימא שלי. הוא הרבה יותר אדיש לכל מה שקשור לטיפול של הילדים. הוא פחות שם על המילה של זוגתו ומדי פעם מרשה לעצמו ללגלג עליה מול הילדים (מזל שהיא אישה חזקה שיודעת לעמוד על שלה ולהעמיד אותו על המקום. בדיוק כמו אימא שלי). וגם הוא מתחיל לשבור את הגבולות שזוגתו מציבה לילדים. למשל לפני כמה שבועות אבא שלי רצה להפעיל איזה משחק בטלוויזיה בדיוק כאשר הילדים ישבו לאכול. זוגתו בקשה ממנו שיפעיל את זה אחרי שהם ישיימו לאכול כי לקח לה זמן להושיב אותם לאכול. אבל הוא התעלם מהמילים שלה.
דוגמא אחרת זה עניין השינה. הוא אף פעם לא מקפיד על שעות השינה שנקבעו (בניגוד גמור אליי כי כאשר אני הייתי בגיל שלהם הייתה לו הקפדה דרסטית) ותמיד זה נגרר למצב שהם הולכים למיטה יותר מדי מאוחר אבל לא נרדמים.

מנקודת המבט שלי, נעשה הרושם שפשוט נמאס לי מכל העניין של טיפול בילדים והוא מעדיף לעזוב את זה לזוגתו.

ואני רואה מהצד שככול שעובר הזמן הוא מתחיל יותר ויותר להתנהג כמו פעם. לא מאה אחוז כי לפי מה שאני יודע דווקא בזוגיות הזו הוא כן משקיע והוא כן למד מהטעויות שעשה בזוגיות עם אימא שלי. אבל בעניין של טיפול בילדים פשוט נראה שכל עוד זה לא לשחק איתם ו/או לבדר אותם פשוט לא אכפת לו.

וזה די מדאיג אותי לגבי העניין הזוגי ביניהם. כי אני ממש לא רוצה שהוא יגיע למצב שגם היא מגיעה לנקודת השבירה שלה וגם היא מחליטה לעזוב בדיוק כמו אימא שלי. כי לא מגיע לאבא שלי ששוב יהיה לבד. גם ככה הבן הבכור שלו (יענו אני) לא גר איתו אז גם שני הבנים הקטנים שלו?

באמת שכואב לי עליה שאני רואה שהיא עומדת להגיע לנקודת השבירה שלה.


יש לציין שאני היחיד שמודע למצב הזה ולדבר עם שאר המשפחה זה חסר טעם כי:

1. סבא שלי ואבא שלי מאוד קרובים יחד ובמהלך חיי הרבה פעמים יצא לי לשמוע את סבא שלי מדבר מהגרון של אבא שלי. סבא שלי אדם יחסית נוקשה ומיושן. כמו אבא שלי רק הרבה יותר גרוע (וגם אני הנכד הכי פחות אהוב עליו כך ש...)
2. סבתא שלי... בואו נגיד במילי עדינות שהיא לא "העיפרון הכי מחודד בקלמר". היא כאילו הסטרואטיפ של הסבתא הפולניה הנאיבית שמעדיפה לעצום עיניים ולהעמיד פנים שהכול בסדר.
3. דודה שלי (אחות של אבא שלי) אישית אני מת עליה ומכל המשפחה של אבא שלי היא האדם עם הלב הכי גדול. אבל הבעיה שהיא ואבא שלי לא כל כך מדברים אחד עם השנייה. הם לא נתקו קשר פשוט אין להם נושאי שיחה משותפים. וכל השיח בין אבא שלי ואחותו מתבצע דרך דוד שלי (בן זוגה של דודתי) שהוא גם חברו הטוב של אבא שלי
4. הדוד שלי (בן זוגה של דודה), אני לא מדבר איתו עקב תקרית מקוממת מאוד שקרתה לפני שנה שבסופו של דבר אני הייתי השעיר לעזאזל שלו. וגם אם הייתי מדבר איתו זה חסר טעם כי הוא כמעט כמו אבא שלי.
5. יש לי גם בת דודה בת 19 ובן דוד בן 15 (שאני מאוד קרוב אל שניהם) אבל זה חסר טעם לדבר איתם כי הם לא מודעים למצב ואין להם איך לעזור.

יש גם לציין שלי ולאבא שלי לא יצא לנו לעשות שיחות רציניות כאלה כמו שהרבה אבות ובנים עושים.

מה אני צריך לעשות כדי לעודד את זוגתו של אבי?
מה אני צריך לעשות כדי לגרום לאבא שלי שוב לקחת אחריות עליו ועל הילדים שלו?
מה אני צריך לעשות כדי להחזיר את הבית של אבא שלי לקדמותו?