האם לדעתם לגבר חוזר בתשובה יש סיכוי עם בחורה דתייה?

שלום לכולם.

אני בן 21, עובד כבר בחברת הייטק(יש לי פשוט משיכה חזקה למחשבים ותכנות..).

מתחילת גיל ההתבגרות(13) ועד לגיל 15 הייתי אתאיסט מוחלט.
אני במקור מבית דתי לאומי תורני.

להורים שלי לא היה אכפת אם אני דתי או חילוני או מסורתי, הם היו דתיים לאומיים תורניים. פשוט הורים נורמטיביים.

בעבר תמיד הרגשתי שאין באמת אלוהים. בגיל 13 כל הערכים שחונכתי עליהם פשוט ירדו, ובגיל 13.6 כבר נהייתי חילוני גמור. (חוץ משמירת כשרות, על זה אני הקפדתי.. זה ידוע ומוכח שבשר לא כשר הוא לא הבשר הכי טוב שיש..)

בגיל 15 נפתחה דעתי לשאלה הפשוטה שאולי להיות אתאיסט זה לא "שווה את זה".
ועם המחשבה הזאת, הצטרפו לתוכי רגשות שאכן יש אלוהים. חקרתי את הנושא בכמה דרכים, ולאט לאט נהפכתי לדתי(אמנם לא ללאומי תורני כמו הוריי, אבל דתי מבחינת שמירת שבת ותפילות).
מכיוון שאי אפשר להוכיח ב100% את הימצאותו של אלוהים, אני אגיד שכרגע אני מרגיש שאלוהים קיים. והוא שומע אותי, מקשיב לרחשי ליבי, ושולח לי בעזרת דרכים סמויות את התשובות לבעיות שלי בחיים.
זהו המצב שלי כרגע.

ונעבור לסיבה שבגללה שלחתי את השאלה הזאת לאתר. בגלל שאני יודע שיש כאן גולשים דתיים וגם לא דתיים שיוכלו לענות לי על השאלה.

כרגע כמו שאמרתי, אני מגדיר את עצמי כחוזר בתשובה. המטרה שלי היא להגיע למצב שאני דתי. לא חרדי כמובן, אני רוצה להקפיד על שמירת שבת, תפילה לפחות פעם ביום, דברים בסיסיים בדת.

כחלק מהתהליך שעברתי, אני לא מוצא עניין בזוגיות עם בחורה חילונית. לא שיש לי בעיה עם זה בגדול, אבל זוגיות עם בחורה חילונית לא ממש קורצת לי. לא בגלל שהיא חילונית, אלא בגלל הערכים ומה שהיא חונכה עליו..

מה שאני מחפש בבת הזוג שלי לעתיד זה את האופי שלה, הצניעות, העדינות שבולטת עם כל תנועה שלה, חכמה, יכולת לנהל שיחות ארוכות ומעניינות, רוגע, פשוט ילדה טובה. זה מה שאני מוצא פשוט ברוב הבנות הדתיות שאני מסתכל עליהן. מסתכל עליהן ופשוט בוכה בלב..
והן כמעט בכול(סליחה על המילה) פאקינג מקום.

אני יודע שיש המון חילוניות שעונות על מה שתיארתי למעלה ^, אבל משהו בתוכי אומר שאני רוצה בחורה דתייה ברמה שאני רוצה להגיע אליה או חוזרת בתשובה כמוני. לא חרדית או דתייה לאומית או תורנית וכל השטויות האלו, ולא חילונית. באמצע.

השאלה שלי היא האם לדעתם בחורה דתית תרצה לצאת איתי? (ולא, אני לא מהדתיים האלו שתוך 4-5 פגישות אני אחתור לחתונה, אני עומד לחכות עם זה לפחות שנה.. כמו בן אדם נוראמלי ונורמטיבי...)

וגם אם מישהי תרצה, יהיה לי קשה להגדיר לה מה אני בדיוק.. חילוני או דתי? אני יודע שדתיות ממש לא מחפשות "חוזר בתשובה"..

אני לא מחפש קשר כמו של דתיים תורניים שהוא בגדול שהבעל הולך לעבודה והאישה נשארת בבית לטפל בילדים(אם יש)..
אני רוצה קשר נורמאלי. לצאת בחוץ, לאכול, לטייל בחוץ לארץ, לטייל בארץ, לעשות דברים משותפים ביחד, ההרגשה הזאת שיש לך חלק שני ומתי שכיף לו אז כיף לך..
הבנתם אותי כבר...

אני בן אדם ביישן ורגיש מטבעו. מה שאומר שכדי שמעייני יפתח ופי יתחיל לדבר, אני צריך להרגיש בנוח עם האדם שאני נמצא מולו.. בגיל 16 יצאתי לדייט פעם אחת עם בחורה מדהימה אבל הוא נהרס בגלל הביישנות שלי..
המילים לא יצאו לי, היא בקושי שמעה אותי, וזה שיגע אותי! ניסיתי לדבר חזק וזה פשוט לא עבד. לא היה לנו על מה לדבר, והיא פשוט הלכה הביתה אחרי חצי שעה..
אני אחרי הדייט הזה הלכתי הביתה והחלטתי שלעולם לא אצא לדייטים יותר.. הייתי ממש עצוב. עכשיו אני הגעתי לשיא הבדידות, אני פשוט לא מרגיש כרגע "בן אדם" בגלל שאין לי אהבה בחיים.

אני מהאנשים האלו שכשהם מדמיינים פגישה ראשונה, הם במחשבה שלהם Old School Style, הם יבואו לפגישה עם פרח ביד רק בשביל הרושם הטוב ולא בשביל להשכיב את הבחורה כמה שיותר מהר.
אבל כל זה קורה כמובן רק במחשבות, בפועל זה אחרת לגמרי כמו שתיארתי את הדייט מלפני 5 שנים שלי.. tremendous silent is coming.. i can smell the disaster in its way..

בקיצור.. מה אתם אומרים שאני צריך לעשות?
האם בחורות דתיות יסכימו לצאת איתי?

חברים שלי רוצים לשדך לי בנות דתיות אבל אני תמיד אומר להם לא(בגלל השאלה הזאת..) אבל בלב אני צורח "כן... אני נואש ובודד!"

תודה רבה.