אני חייל קרבי כמעט בן 20 בתול שפתיים ובכללי נכשל כמעט בכל דבר

שלום לכולם

אני חייל קרבי בצבא,אני כמעט ולא רואה בית ואני בתול שפתיים.. אין לי מושג איך הגעתי למצב הזה, אני עוד מעט בן 20 ואף פעם לא התנשקתי.. זה לא שאני מכוער אני דווקא חושב שאני נראה די טוב אבל אף פעם לא הייתה אינטרקציה גדולה עם בחורה.
אני מפחד מכמה דברים..
דבר ראשון הוא שאני לא רואה כמעט בית, חוזר פעם בשלושה, ארבעה שבועות הביתה, ואין אצלי בנות כמעט בכלל בבסיס (חוץ ממשקית תש חינוך וכל זה) יש בת על כל איזה מאה גברים כך שהצבא הוא לא מקום בשבילי להכיר בחורות.. אני הולך להשתחרר בגיל 21. אשכרה גיל 21 בלי להתנשק כשיש בני 13 שעושים את זה.
דבר שני הוא הרגע שיצא לי להגיע למצב כזה עם בחורה.. אין לי מושג מה לעשות היא לא תרתע כשהיא תשמע שלא התנשקתי? היא כנראה תחשוב שיש סיבה לכך שאף אחת לא רצתה אותי..
אני זוכר שלפני איזה שש שנים היה פרק בהישרדות ששאלו את המתמודדים כחלק ממשימה מתי הם קיימו לראשונה יחסי מין ואז חלק ענו גיל 15 אחת ענתה כיתה יא ואחד ענה גיל 23.. כולם צחקו גם הבנים וגם הבנות ואני שהייתי איזה בן 13 גם הגנבתי חיוך כי זה היה נראה לי מוזר.. ועכשיו אני אשכרה קולט שאני אהיה כמוהו..
אני די מתבייש בזה וכששואלים אותי על בחורות בעבר אני אומר שהיו קטעים לא רציניים אבל שהייתי עם בחורות.. בקיצור משקר..
אז בטח אתם אומרים שכשאני חוזר הביתה אז שאני אצא עם חברים ואכיר בנות אך יש לי משהו כמו שלושה חברים טובים שהם הכי יבשים בעולם אין שום סיכוי שנלך לאיזה בר או מועדון.
בכללי אין לי הרבה חברים וגם את זה אני לא מבין. אין אף אחד ששונא אותי, אנשים שאני לא מחבב אני פשוט מתרחק מהם.. אני מתחבר די מהר לאנשים בכל מקום שהייתי בו, אבל זו התחברות כזאת של ידידות לא של חברות..
יש לי חברים בצבא שגרים בערים אחרות, אני לא רואה איך אני נוסע עד אליהם או הם אליי כדי שניפגש. זה תמיד היה ככה, בעבודה, בבית ספר, בצבא.. בתוך המסגרת אני חבר של כולם ונחמד לכולם אבל כשיוצאים מהמסגרת לכל אחד יש את החברויות שלו ואני בדרך כלל נשאר לבד.
אני מרגיש שאני פשוט כישלון אף פעם לא הייתי עם בחורה, אני נהג גרוע עברתי רק טסט שישי, נכשלתי בהרבה גיבושים שעשיתי בצבא, וגם עכשיו יש לי המון נפילות בצבא ואני נחשב לאחד הלוחמים הפחות טובים והיו המון דיבורים שאני ארד מלוחמה, וגם אין לי כמעט חברים, וזה רק חלק מהדוגמאות.
פשוט כל דבר שאני נוגע בו מתפרק.. אני לא מפסיק לחשוב על זה, בעיקר על שלא התנשקתי וכנראה גם לא אתנשק בתקופה הקרובה וזה מוריד מהתפקוד שלי בדברים האחרים שאני עושה בעיקר בצבא.
ושלא נדבר על יחסי מין שאף פעם לא הייתי קרוב לעשות.. נשארתי חרמן מתוסכל שההתגרות המינית היחידה שלו היא בפורנו.. נמאס לי מפורנו בא לי כבר משהו אמיתי.
אני רוצה שתהיה לי מישהי שתחכה כשאני חוזר הביתה מישהי שאני אתגעגע אליה והיא אליי.. לדעת איך זה מרגיש להתנשק עם מישהי שהיא כל חיים שלך, וכן אני רוצה אפילו את האקסית השנואה, שכאשר כולם מדברים על האקסיות שלהם יהיה לי איך להזדהות אבל אין לי כלום.
עכשיו החגים מתקרבים ולפי מה שהבנתי כנראה ששלושת החברים שלי סוגרים עצמאות (לא יודע איך זה קורה הם גובניקים מתים) והגעתי למצב שאני מעדיף לסגור עצמאות כי אם אני אצא ככל הנראה לא יהיה לי עם מי לצאת.. ערב עצמאות לבד, יש יותר השפלה מזה?

תודה למי שקרא ושרד את החפירה הזאת.. :)