האם קינאתם פעם באנשים אחרים על כך שיש להם מקצוע נחשב, ולכם לא?

היי, סורי על הניסוח המוזר של השאלה אבל כוונתי היא לראות האם גם אתם עוסקים בשאלה הזו של האם אתם מגשימים את עצמכם בעבודה. כל הזמן השאלה הזו צצה ועולה לי בראש, אני משקיטה אותה ועוברת הלאה. אף פעם לא הייתי החלטית בנוגע למה שאני רוצה לעשות- יום אחד רופאה, יום אחד שחקנית, יום אחד טייסת וכ'ו וכ'ו, אבל הקו המנחה כמו שאתם רואים הוא מקצועות מוצלחים.
לבסוף אחרי חיפושים רבים התחלתי הוראה השנה, ולא לא מקטע של התפשרות- תמיד אהבתי ילדים ותמיד כל מי שראה אותי ידע שזה מה שאני אעשה בסופו של דבר אבל אני לא יכולה שלא להפסיק לחשוב על "זהו, את רק מורה?" המחשבה הזאת נובעת גם מכך שמורים לא ממש נחשבים היום בישראל( וביתר העולם הם כן נחשבים) וגם מכך שאני לא ריאלית כמו הזרם ששוטף היום את המכללות והאוניברסיטאות במקצועות ההנדסה והכלכלה.
אני סתם מתפשרת כשאני הולכת להוראה?מצד שני זה לא שאני בטוחה שמה שאני רוצה לעשות, יש לי חשקים חדשים ומשתנים כל הזמן. אני כן רוצה את היוקרה, את הבלתי אפשרי אבל כנראה שזה לא יקרה.
גם לכם עולות מחשבות כאלה בראש? איך מתמודדים עם זה?
תודה מראש.