איך לעמוד על שלי כאורחת אך עדיין לכבד את המארחת?

שלום, אני הילה, בת 18 בכיתה י"ב.
יש לי בת דודה שקטנה ממני בשנתיים. עד גיל 11 היא הייתה "מעריצה" אותי, רואה אותי כמודל לחיקוי. מתייעצת איתי, ושואלת אותי מה לעשות. אני ראיתי בה כחברה טובה לחיים. אף פעם לא ניצלתי את מקומי כדי לזלזל בה. תמיד השתדלנו לעזור אחת לשנייה. כן רבנו, אבל מעט. אני לא אשקר, היו לה גם תכונות פחות נהדרות כמו שציינתי, כמו שלי בטח יש ולכל אחד, אבל תכונות כאלו שאם לא היינו משפחה 60% שלא הייתי מנסה להיות חברה שלה כי לא הייתי יודעת שהיא גם טובה.

בגיל 12 עניין החֵברה התחיל להיות חשוב לה יותר מתמיד:
אם כל הבנות קונות גוזיות, אז גם היא (למרות שהיא לא צריכה),
התחילה להתאפר באיפור כבד, להתלבש רק עם מותגים או בגדים של נשים גדולות...
לצאת למסיבות (אבל יודעת לשמור על עצמה) וכו'...
אני לעומת זאת, ניסיתי ליהנות מהגיל שלי, ומזה יותר ילדה מאשר אישה, וגם להתמקד בלימודים. אבל כן רציתי ללכת למסיבות בסגנון שלה, שגם סגורות רק לחברים ככה זה בטוח יותר. בגיל 15 כבר הייתי צריכה לקנות ולהשתמש במוצרים של בנות... אבל אמא שלי קשה בנושא, והיו כמה בעיות שלא אוכל לפרט כרגע.

ככה קרה, שהיום היא כבר בת 16, ואני 18.
לה יש ניסיון רב בחברה (היא גם עברה הרבה בתי ספר והרבה בתים),
אך פחות הצלחה בלימודים. אבל היום היא משלימה פערים, עם המוני מורים פרטיים, וגם הרצון שלה ללמוד גדל בזכות ההשקעה שיש על כל תלמיד בבית הספר אליו עברה.
ולי יש הרגשה של חסר. אין לי את הניסיון הזה, ואני נמצאת בחברה די בוגרת ומקבלת, ככה שאני גם לא נתקלת בהרבה "טיפוסים", וסוגי אנשים. מצד שני, באופן כללי יש לי יותר הצלחה בלימודים, למרות שבשנים האחרונות אני קורסת תחת העומס.
יוצא שאני מרגישה לפעמים כאילו סתם השקעתי כל השנים...

לנושא:
בת דודה שלי גרה במרכז, והיא קרובה למקומות שההורים שלי צריכים להגיע...
ככה שיוצא שאני באה אליה, הרבה יותר מאשר שהיא באה אלי.
מפה לשם, עם הזמן, אני כבר לא המודל לחיקוי שלה.
כן, זה נחמד להיות מודל, אך אין לי בעיה עם זה.
אני לא מצפה שהיא תעריץ אותו כל חייה.
אבל, עם הזמן, היא הרשת לעצמה לזלזל בי:
לנסות לרדת עלי בצחוק, או אפילו ברצינות.
ובגלל שהיא המארחת, ושזה הבית שלה, עוד יותר קשה לי לעמוד על שלי...
אל תבינו לא נכון, אני כן יכולה להיות חריפה לפעמים ושנונה גם (למרבה ההפתעה) אבל משום מה, איתה זה לא מצליח לי... בדר"כ אני מתעלמת, אך לרוב כשאני צריכה להעמיד אותה במקומה על זלזול מוגזם... אני פשוט דף ריק. מרגישה לא אני. ומנסה להבין מה מונע ממני להיות אני. לעמוד על שלי קצת. לא להיות סמרטוט.

עוד נקודה: כשאני באה אליה, אני אחת מן רבים... וכשהיא באה אלי, מתייחסים אליה כמו מלכה.

יפה שאלתם אז למה אני עדיין באה אליה?
אני באה אליה (אמנם פחות) כי יש בה עדיין טוב כזה. עדיין אכפתית לפעמים ולפעמים גם מצחיק איתה... פעמים נדירות יצא שהיא גם נפתחה בפני וספרה לי כמה חוסר ביטחון יש לה ועוד, אז יש גם תקווה "להציל" אותה, להחזיר אותה להיות אדם שמכבד את הזולת... אבל הכי חשוב, אני רוצה לדעת להתמודד. אני רוצה לדעת איך לעמוד על שלי כאורחת אך עדיין לכבד את המארחת.

תודה רבה על הקריאה!
סליחה על החפירה!