לא יכולה לשאת יותר, איך הכל השתנה כ"כ מהר?

קוד כל אני אתחיל ואגיד שאין לי כוח ועצבים לשמוע שאומרים לי את עוד צעירה לא עברת עוד כלום בחיים.
כל יום אני מנסה לעבור הכי טוב אבל כמו שתשמעו תבינו שזה לא קל לי.
כל הזמן שאני מנסה לצאת מזה הדיכאון תוקף אותי בכל מקום שאני נמצאת בו.
אני לא נראת שמחה
דרך אגב תמיד הייתי מוכרת כילדה הכי הכי שמחה ותמיד הייתי כזאת שמחייכת, שתומכת, מלאת שמחת חיים. זה באופי שלי פאקינג אני!
ולאף אחד לא באמת אכפת ממני.
כמה שאכפת לי מאחרים כל החיים שלי זה היה ככה!
לאמא ואבא כבר לא ממש אכפת והם לא מבינים שהם עושים לי רק רע
לא משנה כמה אני אומרת להם את זה, הם עדיין מחפשים דברים רעים ויורקים את זה עליי כל פעם מחדש, פעם פשוט חזרתי הביתה ובכיתי כמה שעות, צעקתי את הייאוש שלי מה שאני מרגישה ואבא שלי מסתבר שהיה בבית.
בערב בשיא הדיכאון שהייתי בחדר אמא שלי נכנסה והתחילה לצעוק עליי( כי היא הראתה לי שאכן לא אכפת לה ממני, שביקשתי ממנה לקחת אותי לקניון והיא לקחה את אחותי התאומה , כי אכפת לה ממנה יותר ממני לאורך כל השנים עניין של חיבןר כן? ) בקיצור היא התחילה לצעוק עליי ואבא שלי קרא לה סיפר לה מה שקרה בצהריים והתחיל לחמם יותר, הזכיר לה משהו שעשיתי ואמר כאילו בגלל שאני עשיתי הם מחזירים לי.
המשפחה המורחבת מראה שלא אכפת להפ ממני, אלא מאחותי התאומה שהיא שיא החוסר אכפתיות שלי הכי אכפת ממנה בעולם ותמיד הייתי עושה למענה
אמא שלי עשתה לי זין בפרצוף והלכה.
אני מחפשת תירוצים בשביל לעזוב את המקום (כל מקום שאני מגיעה אליו) כי אני לא יכולה לשאת אני נפגעת בקלות הדיכאון עולה לי עד הראש ואני קמה והולכת, שומעים על הקול שלי אני כבר לא ממש שולטת בזה.
מרגישה כבר את הזלזול בי, כפיות הטובה..
לא בא לי שום דבר יותר
אני תקופה ארוכה במצב רוח לא טוב
כל דבר מרסק אותי
לאף אחד לא אכפת ממני
לא רוצה לדבר עם אף אחד,
לעבוד,
להרוויח כסף
אף אחד כבר לא מתחבר אליי איך אני אצליח לעשות את זה, כבר אין לי חשק.
אני אומרת את כל הדברים האלה על סמך ניסיון שוב פעם! ושוב פעם! לעבור את זה ואני לא מבינה מה פאקינג לא בסדר בי?!
תמיד אמרו לי שאני מדהימה והיו לי חברות מקסימות ותומכות ועכשיו?
הכל חרא
אין לי עצבים, בא לי למות.
אני כל הזמן רק פורקת, ופורקת, ומדברת ושום דבר.
אין לי כוח לדבר על זה ששום דבר לא קורה.
לא נעים לי מאנשים כבר!
וזה לא עובר מהר.. כי אני באופי שלי יש לי נטייה לדלג על דברים, לסלוח אבל המצב שהגעתי אליו פשוט הורס לי את החיים לגמרי.
לא מכירה את עצמי
כל היום בוכה לא רוצה שום דבר
הייתי מדברת על אותם הדברים עם יועצת בית ספר, המחנכות שלי, פסיכולוג ושוב שום דבר לא עוזר..
מרגישה שאין לי כבר תקווה
ועברתי המון וים של דברים אחרים שמרסקים אותי יותר לא יכולה להתמודד כבר