כבר חצי שנה אני בדיכאון. אני משקרת להורים שלי (ואני שקרנית טובה), ובכך מצליחה להשאר לפעמים בבית בטענה שאני "חולה" בשאר הימים אני הולכת לבית הספר, יושבת במקום שלי, מסתגרת בתוך עצמי ולא מתפקדת. אני על סף סילוק, כבר הזמינו אותי פעמיים לשיחה עם המנהל ואף השעו אותי לשבועיים.
אני לא הולכת לשום ארוע חברתי, הברזתי מטיול שנתי אחרי שעתיים של צעקות ובכיה מול ההורים שלי. ההורים שלי מודעים על המצב שלי. אני מספרת הכל.
אבל לפי איך שהמצב נראה, לאף אחד לא אכפת. אחותי בת ה-9 יורדת עלי וקוראת לי "דיכאונית". ההורים שלי מתעצבנים על זה שאני לא לוקחת שום חלק בשום ארוע, וסתם מסתגרת בתוך עצמי.
אני בוכה כל יום. אני מרגישה מתה מבפנים.
והגרוע מכל, אני לא יודעת למה אני בכלל בדיכאון.
אני מרגישה שנמאס לי מהכל.
מה אני יכולה לעשות במצב כזה?
אני כ"כ מתוסכלת ומיואשת, שאפילו אני עצמי מתחילה לחשוב שמשהו לא בסדר איתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025