האם אהבה נועדה תמיד להסתיים?

שלום ! אני כתבתי כאן פוסט לפני כמה ימים שאני פשוט שבורה בגלל חבר שעזב אותי אחרי כמעט 5 שנים.. אהבה שלי אליו הייתה ממש חזקה והיה לי המון כבוד , כמובן התחילו לנו השנה ריבים איומים ומרובים , בגלל ההפרעה שלו.. ובכל זאת זה נגמר .. ביום יפה הוא התקשר ואמר שלא נועדנו ופוף. שבר את כל האמון , והכל בשניה אחת , כל החלומות שלי נשברו לרסיסים , הוא אמר שזה נגמר סופית ,
בעקבות זה התחלתי לקרוא המון על החזרת אהבה והמון בכללי על אהבה ואיך הכל פועל , הורמון אוקסיטוקסין מופרד הכי הרבה בחצי שנה של הזוג יחד , ומאז לאט לאט נעלם נעלם .. פחות ופחות.. ואהבה זה בעצם הורמונים , חבר שלי כינה את זה ״בסוף לכל זוג נמאס אחד מהשני ולכן אין אהבה אמיתית״ . וזה חרטא..
לא רציתי להאמין עד שגם לי זה קרה , חשבתי שאני והוא מספר האגדות והכל היה כזה מדהים הבטחנו להתחתן שנמות יחד במיטה נעימה וחמה , ניקבר ביחד, והוא כל הזמן התרגש שיהיו לנו ילדים קטנטנים, היו לנו שמות.. ואף פעם לא חשבתי שזה יגמר אבל זהו נגמר , ועכשיו שאני מבינה בנושא הזה מאוד , אני מתחילה לחשוד , ולא להאמין באהבה , קראתי שבערך 40% מזוגות נשואים מתגרשים כל שנה, ואם זה לא נכון , אז קראתי שיותר מ-90% אהבה ראשונה בטוח נגמרת ושאר האחוזים בספק , ואהבה ראשונה בטוח לעולם לא תחזיק מעמד כי תמיד יהיו ספקות ושאלות, ואם יש יותר טובה ממנה? אף פעם לא ניסיתי משהו אחר ממנה.. אני אומרת מניסיון כי גם חבר שלי כינה את הסיבה הזאת לפרידה שהוא מרגיש שמפספס מישהי טובה ממני , וכל גם קראתי בספר , קראתי שעל מנת שמערכת יחסים תהיה באמת באמת ארוכה צריכים להיות מאוד תלותיים וגמישים אחד עם השני, וזה נראה ״להיות כמו זומבי״ .. אני יודעת שבעתיד אני יתאהב , וכל בן אדם יתאהב , אבל אני מרגישה שלא בא לי, אם זה לא לנצח , כי בעולם הזה אין מילה כזאת ״נצח״ לכל דבר יש התחלה ולהכל יש סוף , אז כל יום אני מרגישה , למה לי לחוות שיברון לב עוד הפעם בעתיד? אני עברתי את החודשיים האלו כטראומה מאוד קשה הכי קשה בחיי, והמון מערכות יחסים סביבי פשוט נגמרות מהר.. אז ניתן להבין שבעצם כל מערכת יחסים בסופו של דבר לא משנה כמה אתה מאוהב עכשיו יש לה פג תוקף? ואין דבר כזה אהבה אמיתית נצחית? אם הכל בנוי על כימיה והורמונים וכבוד? והרגוד בעתיד כבר לא אותו דבר בחיים? ומתחילים ריבים ומלחמות בין בני זוג? אני רואה את הוריי.. חיים פשוט חיים.. לא כמאוהבים , כשותפים.. וזה ממש עצוב , כי לי לא בא להיות כמוהם .. אז זהו? אהבה זה חרטא בעצם ?