קצת קשה לי מאז שבעט בי ואני עם שאלות מה עושים?

הבטיחו לחבר שלי להיכנס למקובלים וחברה חדשה אם יעזוב אותי וככה קרה. בהתחלה לא כל כך האמנתי שזה באמת קרה או דבר כזה יקרה אבל ... ככה זה, הבנתי והוא לקח תיק והלך. אני מכירה את החברה החדשה, יצאתי באמצע השיעור לקיוסק למטה וראיתי אותה בפינה רחוקה מכינה לו בהתחלה סנדביץ' בספסל ליד הקפיטריה, אח"כ ראיתי אותו עם כל מיני דברים אחרים ליד הילקוט כמו חבילות של m&m מקולקלות והוא אמר שעבר לאכול m&m .. אח"כ כל מיני פטרולים שלה בכיתה.. ואז נפל לי האסימון.
לא הבנתי למה כל כך הפריע לו לפני הפרידה שאני מדברת איתו במדרגות בהפסקה ואז הסתובבתי וגיליתי שזה מאוד מפריע לה והיא אמרה לו לא לדבר איתי. היה מסובב אותי עם כל מיני מילים וככה וככה וככה וחשבתי שאני באמת לא בסדר ושהוא הפסיק לאהוב אותי ואז הסתבר שהכל משחק כדי שהוא יצטרף כמו שהבטיחו לו למקובלים.
היו כאלה שהבינו לפניי ותפסו על זה טרמפ וככה התייחסו אלי בדיוק כמו שהוא התייחס כשהוא לא הבין, שיקרו לו אפילו עך ימין ושמאל לגביי והוא אכל את זה בכפית.
אני רוצה לקוות שטוב לו עם כל זה ושזה באמת ישתלם לו והוא יהיה מאושר כמו שהוא רוצה להיות כי זה מגיע לו לאהוב מישהי גם שבאמת אולי יכולה להתאים לו יותר כי זה חברים חדשים ומסיבות אחרות ויקבלו אותה יותר כי יש תנאים אצל המקובלים שהם יותר חזקים ממה שהוא חושב לעשות, אבל אחרי שאני יושבת עם עצמי אני מבינה שזה חתיכת סיפור נפל עלי ואני יכולה לבכות עד מחרתיים, הוא זרק עלי אבן ואני איתה בתוך הבאר, מתה מבפנים ולא יכולה לנשום.
כמו פתאום חושך בחוץ ובאמצע החושך מתמוטט לו בניין ככה באוויר, כל מה שחשבתי בעצם לא נכון והכל סתם ענן שעבר. אחד האקסים שלי שאין בינינו קשר התקשר לחברה שלי ושאל מה קורה איתי ונלחץ כששמע מה קרה ובמיוחד ביקש ממנה לשאול אותי אם אני צריכה משהו ואמר לה שהוא רוצה לדבר איתי דחוף, לא עניתי לה.
אני זוכרת שלא הייתי בסדר איתו כשלא האמנתי לעד כמה הוא אוהב אותי וכמה יעשה בשבילי רק כדי לראות שאני מרגישה מאושרת וחשבתי שכל העולם רק מחכה לי והסתבר לי שזה לא נכון ואפילו כואב. וגם הזיכרון כואב.
לפעמים כשהיה לי קשה וכשהרגשתי את החולשות שלי (שהם לא הרבה אבל משמעותיות), הוא ישב וחיבק ותמיד אמר לי שאני בן אדם ושאף אחד לא מושלם ושצריך תמיד להבין את מה שמאחורי זה ושאוי ואבוי אם יקרה משהו, הוא יגיע בריצה. אף אחד לא היה בינינו, לא פחד מאף אחד ולא חישבן למישהו אם הוא אוהב אותי ואם אני מקובלת או לא ואם קרה משהו אז זה רק בינינו לטוב ולרע. אהב אותי ורק אותי ולא הרגיש שאני איזה קולר לצוואר שלו וחונקת אותו או איזה סלע מציק על הגב כי זאת אני. זה כבר היה מעבר לאהוב יופי. תמיד אמרו לי אחריו איפה וכמה אני לא בסדר ואם לא, אז חיפשו לשקול ולחשוב אם כדאי להיות איתי ואם יש משהו יותר טוב בחוץ ואם כדאי בכלל לקנות טבעת כי אמא לא מקבלת אותי או כי אני בכללית לא בסדר. גם לא הכרתי ברוגז ממנו או איזה עונש. הוא לא באמת התאכזר אלי כדי שאני אלך לבד כדי שהוא יכול לצאת מבלי להתחבא עם מישהי שלא מגיעה לי לקרסוליים.
אני רוצה להרים טלפון לפחות כדי להגיד תודה על זה שהוא דואג לי כשככה קשה לי אבל מצד שני דווקא בגלל שכל כך קשה לי אולי עדיף למוסס את זה ולהמשיך הלאה בחיים שלי ולהתמודד עם הקושי ולפתוח דף חדש לאט לאט כמו גלגל חיים חדש.
להאמין שכן יבוא מישהו ויאהב אותי ויקבל אותי כמו שאני ולא פחות ממנו מבלי לעבור קושי עצום מלהחליט להיות איתי, אם כדאי זוגיות בכלל ולהישבר ממה שנראה לא נוח ולהיכנע ללחץ חברתי.
אני יודעת מה זה להרגיש אהובה מחבר וזה חסר לי וקצת קשה לי עם בחורים אחרים כי כאילו בגלל כל המצב הזה לא בא לי קשר עם אף בן.
חברות וידידים זה לא אותו הדבר ואני לא רוצה לחפש תחליפים.