מרגישה שצלקות האקנה קלקלו לי הרבה בחיים

אני בחורה בת 31, אולי יש לומר אישה בת 31, כי 31 זה כבר לא בחורה.
אני לא יודעת בדיוק מאיפה להתחיל..
היו לי בתיכון פצעי אקנה שהותירו בי צלקות, זה לא ממש זוועה עם בורות בפנים,
אבל זה כן הרבה חטטים לא אסתטיים בצבע ורוד, הצלקות האלה ממש צילקו אותי נפשית, והם באיזה שהוא מקום גם פגעו בי מבחינה חברתית, גם אחרי שהתיכון הסתיים.
אני בחורה חטובה עם גוף נאה, פנים ועיניים יפות, ומרגישה שהצלקות האלה פשוט מנעו ממני לממש את הפוטנציאל וההצלחה שלי בחיים.
תמיד אמרו לי ששום דבר לא יכול לעזור, רק פילינג עמוק שזה מסוכן מאד-כמו להכניס את הפנים לשמן רותח וכאלה, ולא הייתי מוכנה לדבר כזה לא נפשית ולא כלכלית, היו לי הרבה תהפוכות עד שמצאתי עבודה נורמלית כמו שצריך (לא הייתי מרוצה ממקומות העבודה הקודמים שלי ועכשיו כן).
באיזה שהוא מקום החטטים האלה הורידו את הבטחון העצמי שלי לרצפה, כמובן שגם הקרנתי את זה החוצה, ולא היו לי מי יודע מה כמות של מחזרים.
נשארתי בתולה מבחירה, אף פעם לא התמסרתי, נמנעתי מהיכרויות כי תמיד הרגשתי סוג ב' בגלל שאני מצולקת, פשוט אף פעם לא הכרתי את הגבר של חיי, יצא לי להכיר תמיד שני סוגי גברים: אלה שמנסים לרמות אותי ומשקרים לי בשביל סקס (ולא הצליחו) ואלה שמעוניינים להכיר ברצינות אבל אני לא מעוניינת בהם כי לא נמשכתי אליהם ולא עניינו אותי מספיק.
היום אני מרגישה מוכנות לטיפול משמעותי בצלקות, פשוט כי אין לי מה להפסיד כבר, אני רק רוצה להרגיש טוב עם עצמי, ואני מתכוונת לחכות ולהתארגן עוד קצת כלכלית (כי זה יקר מאד), אבל עד שזה יקרה, לא משנה כמה יפה ומרשימה אני איראה, אם בכלל, אין לי מושג מה הולך להיות מבחינת העתיד הזוגי שלי אם בכלל. אני לא יודעת אם גבר ברמה גבוהה (גבר שהוא גם אינטיליגנטי, מעניין, בעל יכולות כלכליות וגם נראה טוב) היה מוכן לצאת איתי כי אולי הוא יתבייש ש-לבת הזוג שלו יש חטטים וצלקות. אולי אפילו לא ירצה לצאת איתי כשיגלה שאני בתולה.
בסופו של דבר אני אוהבת את עצמי למרות הכל ומקווה ש-ה' יתן לי כוח וקפיצת מדרגה להמשיך ולהצליח.
עמוק בפנים למרות מה שאנשים יגידו כלפי חוץ על מנת לעודד ולהיות נחמדים, אני יודעת שרוב הגברים לא היו שמחים לצאת עם מישהי מצולקת, גם אם היא יפה וחתיכה.