עזב אותי כי התחלתי לעבוד, עכשיו אני שבורה והוא שמח, מה לעשות?

שלום לכולם, היה לי חבר במשך 3 שנים, אנחנו לומדים באותה הכיתה.
כבר שנה שלמה שאני רוצה לעזוב אותו, הוא תמיד היה פוגע בי ואף פעם לא היה מבין את זה. השנה האחרונה הייתה לא משהו, היינו נפרדים וחוזרים לסירוגין.
הפרידות היו מהצד שלי, והסיבה שהייתי חוזרת אליו כי הוא היה נלחם עליי, ופתאום משנה את ההתנהגות שלו כלפי, אז תמיד הייתי מאמינה שאולי יש עוד תקווה ואולי הוא באמת ישתדל לא לחזור על אותן טעויות. אני טיפוס שלא נוטר טינה, ואם יביעו צער כלפי על מעשה נוראי שעשו אני פשוט אשכח הכל. לפני בערך חצי שנה נפרדנו, לא יכולתי לסבול את ההתנהגות שלו יותר, הוא היה שבור מזה, הייתי רואה אותו לבד בהפסקות עצוב, לא יכולתי להתעלם מימנו, כי בכל זאת אני אוהבת אותו אז הייתי הולכת להיות איתו יחד העיקר שלא יהיה עצוב. גם אם לא הלכתי אני בעצמי להיות איתו, הייתי הולכת ומדברת עם חבר שלו שילך להיות איתו כי אנחנו לא מדברים.
יום אחד הוא הגיע אליי לבית, לקח אותי לשיחה ואמר לי שלא נוח לו שאנחנו ככה, מתייחסים אחד לשנייה כאל אוויר. ושהוא לא רוצה שנהיה אויבים.
אני כמובן הסכמתי איתו, למרות שהוא יודע שאני לא רוצה שנישאר כידידים כי אין באמת דבר כזה.. אז התחלנו לדבר, והיינו יוצאים ביחד ממש כמו חברים רק ללא הכותרת, שוב פעם רבנו, הוא פגע בי, הפסקנו לדבר ולמען האמת היה לי טוב ככה..
יום אחד הוא התקשר אליי ואמר לי שגילו לאחותו גוש סרטני בחזה, הוא לקח את זה מאוד קשה והיה עצוב, אז בחרתי להיות שם בשבילו וניסיתי להוציא אותו למקומות העיקר שישמח קצת, ויעבור לו..
אני חיה עם אימי ואחותי, אמא שלי עובדת מהבוקר עד הלילה כדי שלא יחסר לי דבר. אני כבר גדולה, ונמאס לי כל הזמן לבקש מימנה כסף, אני וויתרתי על יציאות וימי הולדת של חברות כי לא רציתי לבקש מאמא שלי כסף. אז רציתי להתחיל לעבוד באולם אירועים, כסף טוב וגם השעות נוחות לי. ספרתי לו על זה, ואמרתי לו שאני מתחילה לעבוד באולם אירועים, הוא בתגובה אמר לי "אם את מתחילה לעבוד שמה תמחקי את זה המספר שלי" (הוא מפחד שיתחילו איתי שמה בנים, והוא לא יוכל לחיו עם ההרגשה הזו), אמרתי לו שאנחנו לא חברים והוא לא צריך להציב לי אולטימטום כזה.
כמה ימים לאחר מכן, הוא פתאום התחיל להתעלם מימני בבית ספר, שבוע שלם שהוא לא מדבר איתי, לא יכולתי יותר אז התקשרתי אליו ושאלתי אותו למה הוא מתעלם מימני אז הוא הפיל את האשמה עליי ואמר שאני זו שמתעלמת מימנו (דבר שלא היה ולא נברא). התקשרתי אליו מתוך כוונה לסיים את הקשר יפה ובכבוד, ולא ככה בהתעלמות, הוא היה עצבני עליי ואמר לי "זה כבר נעשה" אמרתי לו טוב ונתקנו.
שלחתי לו הודעה אחכ כזאת "לא רציתי שהקשר ייגמר בצורה כזו, אז התקשרתי אליך מתוך כוונה שנדבר ברוגע ולבין את העניינים כי לפעמים יש אי הבנות. ציפיתי שנסיים את זה בצורה יפה מבלי לריב. אז אני אומר לך כאן מה שלא הספקתי לומר לך בטלפון, אני מצטערת אם פגעתי בך אי פעם, ומאחלת לך בהצלחה בהמשך" והוא ענה לי "אני ממש לא רוצה גם לסיים את זה ככה אבל את פגעת בי ממש שאני לא יכול לדבר ברוגע אני צריך קצת זמן" אז עניתי לו "בסדר, אין דבר כזה לריב מבלי שאף אחד מהצדדים ייפגע. גם אני פגועה, אבל לפעמים צריך לשים את זה בצד ולהבין שיש עוד בן אדם שנפגע וזה לא פחות חשוב" וזה מה שהוא ענה לי: "אני לא חושב רק על עצמי,את פגעת מאוד ואני לא מעוניין לדבר עכשיו. רוצה לחשוב מה הטעם בכלל וכמה אידיוט הייתי, מצטער לילה טוב."
הייתי די בהלם, פעמיים הורדתי מעצמי בשבילו למרות שהייתי פגועה, רק בשביל שנסיים את זה יפה והוא מנפנף אותי. אני לא יודעת מה לעשות, אני רואה אותו יום יום בבית ספר, שמח וצוחק עם כולם, מתחיל להיות עם בנות ועוזר להן וכל זה מול העיניים שלי. הלב שלי מתרסק, אני לא עומדת בזה יותר! בבקשה תגידו לי איך להתמודד עם זה?!! איך הוא יכול להיות ככה אחרי שלוש שנים שהיינו יחד? אני שבורה