היי לכולם
אני כרגע בת 18, מתגייסת בנובמבר הקרוב ודי מודאגת...
אני עכשיו בתיכון, כיתה י"ב, ודי שכחתי איך לתפקד בתוך החברה. אין לי חברים כבר בערך 6 שנים (מתחילת החטיבה), ואני רגילה כל היום ובעצם כל הזמן להיות לבד. יש לי משפחה, אבל הקשר שלנו הוא לא מאוד עמוק ואני חולקת את החיים שלי בעיקר עם עצמי. זה לא שאני מנותקת לגמרי, ובתכלס אם תדברו איתי (שיחת חולין) לא תראו את זה. אני סוג של הבאתי את זה על עצמי, התנתקתי מכולם. ניסיתי לצאת מהמצב הזה בהתחלה, וזה לא לא שאני לגמרי סבבה עם זה אבל עכשיו כבר התרגלתי... אני לא יצאתי לטיולים שנתיים כבר כמה שנים, ובעצם אני לרוב עסוקה בלימודים.
עכשיו הגעתי למצב שאני לפני גיוס, לא יודעת איפה אני אשרת עדיין, ואני ממש חוששת.
אני בטוחה שאחרי ניתוק די מוחלט של כמה שנים אני לא אהיה מסוגלת להשתלב בצבא ואני אסבול מאוד. אני לא אצליח ליצור קשרים חברתיים וסביר להניח שאהיה בצד כל הזמן. אני לא יודעת אם אהיה בבסיס סגור או לא, אבל בכל מקרה יש את הטירונות שבה בטח יהיה לי קשה יותר מהשאר...
לא יודעת אם באמת כדי לי ללכת לקב"ן לנסות להשיג פטור כבר מעכשיו (הבנתי שיכולים להעביר אותי שבעה מדורי גיהנום של ממש...) כי זה ממש עומד להרוס לי את העתיד ובנוסף לאכזב את ההורים שלי (בעיקר את אמא, שהייתה בדרגים היותר גבוהים בצבא פעם).
מה לעשות? יש דרך להתמודד עם זה בכלל? או שבעצם זה בכלל לא קריטי כי כל עוד אני לא לוחמת (כנראה שלא), כל אחד מתפקד לבד וכמעט ואין קשר עם אנשים אחרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025