לא, אין טעם לחיים
שלום לכולם,
מקווה שתקראו את הכל לפני שתחליטו לענות...
אין לי בכלל מוטיבציה לחיים, אני לא דכאונית או משהו כזה אבל באמת שאני לא רואה את הטעם בחיים.
בוא נגיד את זה ככה- אם הייתה לי את האופציה לא להיוולד, כנראה שהייתי בוחרת בה אל תבינו לא נכון, אני ממש לא רוצה להתאבד ואני גם לא אעשה את זה, אני פשוט הייתי מעדיפה לא להיות קיימת מלכתחילה.
כלפי חוץ נראה שהחיים שלי מאוד טובים: אני גרה במקום מאוד טוב, המשפחה שלי אמידה, אני חכמה, אני נראית טוב, יש לי חבר ואני גם מוקפת תמיד בהרבה חברים. אבל בפנים אני פשוט מרגישה ריקנות...
כשאמרתי להורים שלי שבגלל שהם הביאו אותי לעולם הם צריכים להמשיך לדאוג לי ולממן אותי כל החיים שלי ולא עד גיל מסויים שבו אני אחשב "גדולה מדי" כי אני בעצם אף פעם לא ביקשתי להיוולד ולגדול, ושאניי לא רואה את עצמי יוצאת מהבית אי פעם כי אני פשוט לא רואה טעם בלעשות משהו בחיים האלה ובטח שלא בללכת ללמוד מקצוע שאני לא אוהבת רק בשביל לקום כל בוקר ולעבוד בעבודה שאני שונאת רק בשביל להחזיק דירה ו"לסגור את החודש." (כמובן שלא במילים האלה, אני פשוט מנסה שתבינו את הרעיון הכללי בלי להאריך יותר מדיי.)
הם התחילו לכעוס עליי.
מה אני אמורה לעשות? אני באמת מנסה להסתכל על החיים ולראות בהם את הטוב, אבל אני פשוט לא מוצאת שום דבר טוב בלהיות כלואה במסגרת של לימודים ועבודה.
יש לי תחביבים, אני מאוד אוהבת לטייל, אני ממש לא "מפונקת", אבל אני פשוט לא רואה את עצמי עובדת כמו אנשים אחרים! זה באמת פשוט מרתיח אותי שלא בחרתי בחיים האלה ואני עדיין חייבת לחיות לפי אורח חיים מסויים קבוע מראש, והכל רק כי ההורים שלי החליטו שמעל גיל מסויים הם כבר לא חייבים לי כלום.
אני יודעת כבר מעכשיו שיהיו תגובות בסגנון של "כפויית טובה! תגידי בכלל תודה שהם הולידו אותך", אז אני רוצה לחדד- מבחינתי החיים הם לא מתנה, אז זאת לא כפיות טובה מנקודת המבט שלי...
אני מנסה לצאת מהחשיבה הזאת אבל זה לא עוזר. חוץ מלקרוא לי "מפונקת שלא רוצה לעבוד", "כפויית טובה" ועוד שאר דברים יפים ששמעתי מההורים שלי, יש לכם עצה שיכולה לעזור לי?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025