אמא של בת הזוג מחבלת בקשר, מה לעשות במצב כזה?

היי...
אני ובת הזוג שלי יוצאים ביחד כשנתיים. היא בת 19, אני בן 19 וחצי.
הכל טוב בקשר, אני באמת רואה איתה את העתיד שלי. מאוהב בה עד מעל הראש. זה ככה גם אצלה בדיוק, הכל הדדי ואנחנו כבר רואים ביחד עתיד משותף.
אנחנו אומנם עכשיו עדיין בצבא, אבל ברור לנו שנתחתן ביחד בעתיד.
אז כמו שציינתי, ברמת הזוגיות הכל מצויין, יש פה ושם ריבים כמו אצל כל זוג נורמלי, אנחנו מתגברים עליהם בלי בעיה ואין ספק שהזוגיות פורחת מיום ליום.
הבעיה מתחילה כשמסתכלים על המשפחה שלה וכאן מתחילים הקשיים.
אני ובת זוגתי הגענו מרקעים מאוד שונים. היא סוג של באה ממשפחה "דתית", אני בא ממשפחה מאוד חילונית. בנוסף לכך, ההורים שלה אלו אנשים מאוד קשים, מאוד קשה להתחבר אליהם ומאוד קשה להתחבב עליהם.
הבעיה המרכזית היא האמא. היא מסוג האנשים שחושבים שהם שולטים בעולם, מאוד דעתנית, מאוד מוחצנת, אומרת כל מה שנראה לה בצורה בוטה, מהאנשים האלה שתמיד מקללים בכל שיחה פשוטה ומתנהגים כאילו הם מינימום עבריינים (והעיקר היא "דתיה שומרת שבת"). בקיצור, טיפוס מאוד מאיים, מאלו שדואגות תמיד לתת הרגשה שלא כדאי להתעסק איתן (לא שזה מעניין יותר מידי אילולא הייתי בזוגיות עם הבת שלה).
היא וחברה שלי מאוד קרובות אחת לשניה, מאוד. (אין לי שום בעיה עם זה).
מתחילת הקשר הייתה לי הרגשה כי יבוא יום והיא תהווה עבורנו מכשול בזוגיות ואכן צדקתי.
כל נושא המשפחה שלה עלה עוד מתחילת הקשר, זה תמיד היה נושא שדיברנו עליו. על כך שמדובר באנשים קשים מאוד. כל פעם שקרתה איזו סיטואציה בעייתית, תמיד העליתי אותה בפני חברה שלי ודאגתי להגיד כשהפריע לי משהו כדי לפתור תמיד את הבעיות מהשורש ולא לתת להן לגדול.
אני אתן כמה דוגמאות, היו תקופות שפשוט אצלה בבית החליטו להתעלם מקיומי (ההורים שלה). התעלמות מוחלטת. לא פנו אלי ולא דיברו איתי, אפילו לא אמרו שלום. לא הזמינו אותי לאירועים משפחתיים והסתכלו עלי בתור משהו שהוא זמני אצלם בבית. בהתחלה חשבתי שזה נובע מהיותי חילוני ובגלל שהם כביכול "דתיים". לחברה שלי מאוד כאב לראות את זה, לזכותה אני יכול לציין שהיא תמיד הייתה בצד שלי, התעמתה איתם אפילו כמה פעמים אבל זה לא באמת עזר. חשוב לציין שאין סיבה הגיונית להתנהגות הזאת שלהם. זה לא שעשיתי משהו שגרם לזה או התנהגתי בצורה לא טובה, או שלא כיבדתי אי פעם. זה פשוט סתם ככה. סתם התנהגות מגעילה מצידם ללא כל סיבה.
משיחות עם חברה שלי, קשרים שהיו לה בעבר התפרקו רק בגלל ההורים שלה שהתנגדו תמיד.
כל עוד הדבר לא נגע לזוגיות שלי ושל חברה שלי, זה פשוט לא עניין אותי. לא התייחסתי לזה.
שמתי פס, והמשכתי בזוגיות איתה מבלי לתת לזה לפגוע בנו.
לפני בערך חודשיים העניין איתם התחיל להחמיר. זאת אומרת, הוא כבר היה חמור מאוד אך רק בנקודת זמן זו שמתי לב לכמה שהוא חמור.
אז לפני חודשיים, חברה שלי הייתה אצלי בערב ויצא לי להיות עם הפלאפון שלה, סתם שיחקתי לה בפלאפון ופתאום הגיעה הודעה מאמא שלה בוואצסאפ, בהודעה היה כתוב "עוד פעם הלכת אליו?!?!?!?!?!". אני מעולם לא נכנסתי להודעות אצלה בפלאפון, אך במקרה הזה הייתה לי תחושה שאני פשוט חייב להיכנס, הייתה לי תחושה שמה שאראה שם יכול לשפוך הרבה מאוד אור על הסיטואציה עם המשפחה שלה.
אז עשיתי טעות ועשיתי מעשה שלא הייתי צריך לעשות, נכנסתי להודעות עם אמא שלה. ופשוט הייתי בהלם.
פשוט עברתי על השיחות בניהן, ופשוט לא האמנתי. האישה מלכלכת עלי בכל הזדמנות שיש לה. כל הזדמנות. ללא הפסקה. מסתבר שבכל פעם שחברה שלי באה אלי לבית או שאנחנו נפגשים, אמא שלה שולחת לה הודעות ורבה איתה על זה שהיא נוסעת אלי, בלי סיבה. רושמת לה משפטים כמו "אתם כל היום ביחד, תפסיקי להיות איתו כל הזמן", או "אתם פשוט 24/7 ביחד וזה גועל נפש", "תעברי לגור אצלו כי רק הוא מעניין אותך", "את כבר הסמרטוט שלו כל הזמן איתו" ועוד דוגמאות בסגנון. באמת שבלי סיבה. נכון, אנחנו הרבה מאוד ביחד, רוב השבוע, או שהיא אצלי או שאני אצלה (אנחנו עושים יומיות בצבא ככה שיש לנו הרבה זמן להיות יחד) אבל זה כי אנחנו אוהבים ובאמת טוב לנו להיות ביחד. זה לא שהיא כבר לא עוזרת בבית שלה או לא נמצאת עם המשפחה שלה, בכלל לא. ההרגשה היא שאמא שלה כביכול מקנאה בזה שחברה שלי רוב היום איתי ופחות איתה מאשר בעבר.
חוץ מזה, מסתבר שבכל פעם שרבתי עם חברה שלי בעבר, היא כנראה הייתה מספרת/מתייעצת עם אמא שלה על זה (ריבים באמת ממש פשוטים ורגילים כמו שיש לכל זוג) ופשוט בכל פעם כזאת אמא שלה רשמה לה דברים כמו "תעיפי את הזבל הזה" או "הוא חתיכת אפס ואת צריכה לזרוק אותו" ועוד הרבה דברים הרבה יותר גרועים שכוללים קללות.
באמת שבלי שום סיבה. עושה רושם שהיא פשוט מנסה לגרום לה להיפרד ממני והיא גם דואגת לציין את זה בצורה מפורשת. מספיק שהיינו רבים מתישהו ולא היינו נפגשים יומיים אז היא הייתה שמה לב לזה והייתה שואלה אותה "מה רבתם?" ואז הייתה חוגגת על העניין ופשוט מלכלכת עלי בלי הפסקה.
יש לציין שחברה שלי לא מתייחסת לכל הדברים האלה. לא מתרגשת בכלל מכל המילים שלה ופשוט מסננת את כל ה"לכלוכים". אך עם זאת, היא גם לא נוקטת שום עמדה בעניין, לא מנסה להגיד לה להפסיק לדבר ככה. ההרגשה היא שהיא פשוט מנסה להתעלם מזה כדי לא ליצור עימות כלשהו. מבחינתה אני לא יודע על כל השיחות הללו ולכן אין סיבה לנסות לעצור את זה.
עכשיו נחזור לעניין, אני יודע וברור לי שלא הייתי צריך להיכנס להודעות האלה. ברור לי שזה לא התחום שלי ושעשיתי טעות בכך שנכנסתי לשם. אני לא מנסה להצדיק את זה או משהו כזה, לפעמים עושים טעויות, אבל מתחילת הקשר ידעתי שאני לא רצוי מבחינת אמא שלה והיו הרבה מאוד סיטואציות שהרגשתי בהן סוג של השפלה, והגעתי למסקנה שאני חייב לדעת מה הבעיה של האישה הזאת איתי (משיחות עם בת הזוג היא תמיד טענה שאין לאמא שלה שום בעיה איתי ושהיא פשוט אדם קשה ובגלל זה אני חושב ככה).
לחברה שלי יש 2 אחיות גדולות שגם להן יש חבר חילוני כבר הרבה זמן (אחת מהן אפילו גרה איתו) אבל שם המצב שונה לגמרי. אמא שלה לא עושה להן את כל הקטעים האלה. אומנם מתייחסת אליהם בסוג של קרירות אבל לא מנסה להפריד או ללכלך עליהם. אז כל הנושא הזה שבגלל שהם דתיים ואני לא, לא מהווה סיבה לבעיה. המסקנה שלי היא שבגלל שחברה שלי היא הילדה שהכי קרובה אליה מבין כל האחיות ושהיא מרגישה איתה כמו חברה טובה, זאת הסיבה שרק אני זה שסופג את האש.
השאלה שלי היא פשוט מה ניתן לעשות במצב הזה? אני יודע שהדברים מהסוג הזה לא הולכים ונעשים טוב יותר, אלא להפך, הם מחמירים. ומשפטים כמו "בסוף מתחתנים גם עם המשפחה" הם די נכונים. אין לי כוח להתמודד עם דברים כאלה בעתיד. אין לי כוח להיכנס למלחמות ועימותים מפגרים. הגעתי למצב שאני באמת מיואש מהסיטואציה הזו ולא מפסיק לחשוב על מה יכול לקרות בעתיד בגלל כל זה. אני באמת אוהב אותה, אני חושב שהיא באמת האחת שלי, ושבאמת אחרי הצבא נתחתן. אבל מה עם כל מה שקורה מסביב? איך בכלל אפשר לא לתת לזה להשפיע על הקשר שלנו? האם זה שווה את זה? הכי קל להגיד "פשוט להתעלם" אבל תאמינו לי שלהיות בצד של הלא רצוי זאת חרא של תחושה (במיוחד כשאתה יודע שמלכלכים עלייך מאחורי הגב ומנסים להעיף אותך בכל דרך אפשרית).