לא חוזרת לגיהינום הזה שנקרא צבא!

הי לכולם,
לפני כמה ימים התגייסתי והתחלתי תטירונות ..
ביום הראשון , ופשוט היה לי חרא!
קפאתי מקור , ירד גשם , אני גרה באילת והטירונות שלי מחו"ה אלון שזה בצפון!!!!
וממש קשה להגיע לשם.
היום ראשון , היה לי סיוט.
באתי לשם התחברתי עם בנות (לא שאיתי בחדר בנות שלא איתי בחדר התחברתי.)
והיה לי קשה,
לא הייתה לנו ארוחת - ערב מתתי מרעב.
ולא היה לי כח ללכת לשק"ם כי ירד גשם וכל הידיים שלי היו לבנות וורודות מהקורררר
נתנו לי לסחוב קיטבג על הגב בשיא הקור וממתי מכאבים.
בלילה - לא נרדמתי.
הביאו לי "מזרן מלוכלך עם כתמים ובוץ , כל המצעים שלי נרטבו , ישנתי עם כרית רטובה עם בוץ וליכלוך ושמיכה רטובה עם בוץ מסרייח
ובלי גרביים כי לא היה לי כוח לחפש בתיק מרוב העייפותת.
יום למחרת,
המפקדת אמרה לי שהיא תשחרר אותי מוקדם ביום חמישי כי אני אילתית..
סבבה ,אחרכך איבדתי את החוגר מהלחץץ !
לא מצאתי אותו ,איבדתי המון דברים מהלחץ שצורחים עליינו שם ומהקור הרגשתי כמו שואה...לא היה לי כוחח לכלום היד שלי כאבה מהחיסון נווראא
לא הצלחתי לזוז , הרגליים שלי ,לא הרגשתי תאצבעות.
ולא היה לנו חימום.
לא עבד החשמל.
והכל איבדתי כי היה בלאגן בחדר לא היה לי זמן לסדר תחדר לא היה לי זמן לפאלפון לא היה לי פלאפון וזמן לדבר עם אמא , רציתי לדבר איתה ולא נתנו לי!!
אחרכך המ"מ אמר לי שאני חייבת למצוא תחוגר ואת כל הדברים כדי לעלות לאוטובוס..ושלח אותי לחדר - מגורים ואני ? מאיפה לי איפה החדר? הבסיס ענקקיי אמרתי לו "אתה יכול ללוות אותי? אני לא מוצאת." והוא לא יכל.
הלכתי לבד , איבדתי ת'דרך לא מצאתי את עצמי.
בסוף מפקדת אחת עזרה לי ואז הייתי צריכה לקחת את הקיטבג להחזיר לבית כאילו..
וסחבתי 2 תיקיםם עליי והמפקדת הולכת מהררר בכוונה..ואני עולה 20 מדרגות ונשבררררר לי הגבבבבבבבבבב כל הצוואר שלי אדווווווווווום כל הידיים שלי אדומותת והרגליים שליי עייפותתתתת ואני עם בחיילותת וכל שנייה עצרתי כשסחבתי אותו.
היה סיוט.
ואז היא אומרת לי "לכי ישר עד הסוף עד שתגיעי לתחנה מרכזית."
ואני כולי אילתית לא מבינה מה רוצים ממני לא מכירה תארץ לא מכירה תצפון
הלכתי לבד עם התיקים והגב שלי נהיה כפוף יותר ויותר ואני מתחילה לבכותתתתתתתתתתתתת כי לא היייתה לי סוללה בפאלפון כי אין חשמל.
ואני בוכהה ונלחצתת עד שמצאתי חיילים ועזרו לי להגיע הביתה בשלום.
הגעתי הבייתה שפוכה....כל הגוף שלי סימנים אדומים העיניים שלי נפוחות
וירדתי 6 קילו ביומיים האלה.
היו לי שעות ט"ש אבל לא קניתי כי לא מצאתי כלום הייתי גמורה לא היה לי כוח להרים דףף אפילוו.
באתי הביתה הבטן שלי התחילה להתנפח מזה שלא אכלתי
ממש נפוחה היו לי סחרחורות ואז כשעשיתי פיפי הוא יצא חום.
כי איבדתי נוזלים.
בחדר אוכל, לא היו מים.
היה תה מסריח.
ואני רק שותה מים (מילדות) אז לא הייתה לי ברירה שתיתי מים של שירותיםם מהברז
מהמיימיה.

בקיצור-
סבלתי.
כל הבסיס הזה עשה לי חרדה.
פחד.
לא נרדמתי כל הלילה ירד גשם.
וישנתי עם בוץץ וליכלוךךךך
ועד עכשיו - אני חולה.
חזרתי חלשה הביתה.
רזה מאוד מאוד.
אני לא מתכוונת לחזור לשם,
אין מצב,
אני לא מוכנה לנסוע 10 שעות כמו מטורפת!!!!!!
ובשביל מה ? בשביל הזבל הזה.
שאני באה ונוסעת מלא שעוות כדי לקבל חראא
שאפילו אוכל נורמאלי אין לי.
וייחס .
נותנים לי ללכת לבד תחנה מרכזית כאילו אני כלבב..
מה אני מכירה את המקום??
ואם הייתי הולכת לאיבוד?????
ואם היו חוטפיים אותי???
הרי אין לי סוללה!!!
אין חשמל!
אמרו לי "יש לך 5 דקות ללכת לסדר תדברים ולהטעין תפאלפון"
טוב ממש, אם הם היו מבינים כמה שלא היו לי ידיים.
לא היה לי כוח להחזיק זבובב
והחלטתי לא לחזור לשם.

ואמא שלי גם , לא מסכימה לי .
ואבא גם לא .
אני לא רוצה צבא , זה היה טעותתתתת להתגייסס.