האם להיפרד מבן הזוג רק בגלל המשפחה שלו?

היי,

אני צריכה לשפוך..אתחיל מזה שאני יודעת מה תגידו "תיפרדי וזהו" אבל..איך אני עושה את זה? והאם נותר עוד מה להציל?

הכרתי בחור גדול ממני בארבע שנים, הפוך ממני בכל צורה ודרך אפשרית. מצחיק ממש חח מפה לשם אנחנו כבר יוצאים איזה ארבע שנים כמעט. אני השתחררתי לפני שנה והוא היה חתום לקבע ולכן הוא השתחרר אחרי, אם מדברים על קמצן- הוא הבחור העונה על ההגדרה. אך עם זה עוד אני בסדר (לא, אני לא חיה על חשבונו והוא לא משלם עלי ולא קונה לי ומעולם לא קנה לי דברים מעבר ליום ההולדת.) הוא גדל בבית שאני באמת מתביישת אפילו לרשום את זה אבל כבר לא יכולה לספוג- אבא פסיכופט עם חשש חמור למאניה דיפרסיה ועודף אגרנות, מבוגר, חי כל חייו על ביטוח לאומי יום אחד אסל ויום אחד בסל, האמא חיה בגיהנום מתמשך, גם, לא עבדה יום אחד בחייה, לא יוצאת מהבית רק באישור שלו והוא מקציב לה כמה זמן מותר לה להיות בחוץ ועם מי לדבר (יש כאלה שהוא אוסר עליה לדבר) ועוד שלושה אחים, אחד בן 35 שלא עבד יום אחד בחייו, לומד רבנות. השני, היה בכלא על חשש של פדופיליה וכרגע נמצא בבית ולא עובד, חי מביטוח לאומי ואחיו הקטן שעבד כמאבטח ולאחרונה השכיר עם חבר של דירה ביחד. הם גרים בבית ללא מים וללא תנור, ללא מכונת כביסה וזה עוד על קצה הלשון.

עם כל זה, שזה חתיכת תיק בפני עצמו לקבל, אמרתי בסדר, את האמת שזה ישמע רע אבל הם לא הפריעו לי יותר מידי, מעולם לא דיברתי איתם ולכן זה לא היה כזה חמור מבחינתי..לאחרונה אני עושה המון מאמצים ללמוד את התואר המיוחל ולהתחיל ללמוד באיזור של חבר שלי (עיר מולדתו), הייתי בכמה ביקורים תקופים וחשבתי שאם אני באיזור אז..שאולי אצא לי להכיר סוף סוף את ההורים שלו (כמעט ארבע שנים כן?) הוא הכיר את ההורים שלי אחרי חודשיים-שלושה ולמעשה גר אצלי מעל לשנה, כמובן באישור ההורים, היה מגיע כל יום אחרי הבסיס, הייתי מכינה לו אוכל וכל מה שצריך. והם מעולם לא דיברו איתי וכששאלתי אותו מה הם חושבים עלי או מדברים עלי הוא לא ממש ענה, בקיצור, גיליתי שאבא שלו לא סובל אותי ומקלל אותי עם איחולים מהממים למה? כי אני לא מתקשרת אליו ביום יום ומדברת איתו! עם בן אדם שאני לא מכירה, שצועק על חבר שלי כל יום שהוא אפס וכשנוח לו הוא פתאום שוכח מה הוא אמר, האבא לא מוכן שיבואו אליהם הביתה, מעולם לא היו אצלם אנשים/אורחים ככה שגם אני לא מוזמנת. ואני שואלת, על מה ולמה הבן אדם הזה כועס עלי?! ואומר לחבר שלי להפסיק לראות אותי ושהכל בגללי??


לאחרונה אחיו השני (שהיה בכלא)מתחיל לעשות ביקורים בדירה, בא לישון והולך, נסו אתם לתאר את הסיטואציה כשיש כבר עוד אח שגם ככה לא הכי מדבר איתי (הוא נחמד, אבל אין יותר מידי נושאים משותפים ביניינו) ועוד אחד הגיע ואני נמצאת בדירה עם שלושה גברים (יחד עם חבר שלי) כשכבר לא בא לי להיות בקרבת אף אחד, הערתי לחבר שלי שזה לא בסדר, ושלא יתחיל להיות הרגל, הוא לא צריך לכלכל אותם ולא לפתוח להם עוד בית. היום הוא הודיע לי שאביו בא לביקור ועכשיו המעגל הזה לא יפסיק, הרי אביו יתחיל לבוא בלי סוף והם יתעלקו עליו, כן, יתעלקו לא טעיתי במילה.

אני רותחת, נמאס לי לדבר עם חבר שלי על זה, הוא כבר לא מבין. אני לא מעוניינת שום קשר עם אבא שלו, לא בגלל שהוא לא מחבב אותי כי הוא בן אדם חרא שלא מועיל בשום דבר, הוא נצלן מגעיל ואני אפילו לא מסוגלת לשמוע אותו. ואם יווצר מצב שאבא שלו יבוא ואני אהיה שם, אני פשוט אלך! היו לי כבר מחשבות על העתיד, מה עם ילדים ואיך הם יגדלו והבנתי שזה לא זה, המשפחה שלו יותר מידי לא תקינה בלשון המעטה!אבל..פה הבעיה..אני פשוט חסרת אופי, אני פשוט מפחדת להיות לבד, אין לי חברות כי מכולן ניתקתי את הקשר, אני הולכת כניראה לעבור לעיר אחרת, לשלוש שנים, הבדד הזה כבר משפיע עלי...אני לא יוצאת לשום מקום, לא מועדון ולא ים, בחורה יבשה..מעולם לא הייתי מצטיינת בשום דבר כנ"ל גם בלימודים. לא מצליחה להשקיע ובגלל זה תמיד על הקשקש כשהוא לעומתי מצטיין בכל דבר שנוגע בו, אני לא טיפשה אבל בלימודים אף פעם לא הצלחתי..אני נראית בסדר +- אבל עדיין גברים לא ששים להתחיל איתי..בקיצור, אני רוצה שינוי מהותי בחיי, יודעת שכניראה זה לא זה אבל מה הלאה? איך אפרד? איך אסתדר? אני צריכה שמישהו יתמוך בי ואין לי אותו..אני מתה לצאת עם מישהו חדש אבל יודעת שזה לא יקרה כזה מהר..וגם דיי מפחדת..

סליחה על כל החפירה והאי סדר, למי שיש מה להציע אשמח שיכתוב מה הוא חושב..