סגירת מעגל אחרי פרידה מכוערת

לפני חודש נפרדנו אחרי קשר של שנתיים. הפרידה בעצם נעשתה בפיצוץ שבו הוא אמר שהוא כבר לא יכול עם השיחות הכבדות (אסביר בהמשך), אין לו חשק לסקס, המפגשים לא עושים לא כלום ושכל דבר קטן שאני עושה או אומרת מעצבן אותו. המצב בינינו באמת לא היה טוב בחודשים האחרונים, מאז שחזרנו מטיול בחו"ל (הוא נסע לטיול הגדול במהלכו שמרנו על קשר ואחרי כמה זמן הציע שאצטרף והסכמתי) הרגשתי דעיכה בתקשורת שלו איתי, מבן אדם שרק יזם, שיתף ורק חיפש סיבות לדבר (בלי שום קשר לכך שגם ככה עבדנו ביחד והתראינו על בסיס יומי), הגיע למצב שיכולנו לא לדבר כל היום עד שנפגשים בשעות הלילה המאוחרות (לרוב מצב של 12 שעות ולפעמים גם יותר), הדגשתי בפניו שאני לא מצפה למבזקי חדשות כל שעה ומספיקה לי הודעה קטנה כדי לדעת שהכל בסדר כי גם ככה ניפגש בלילה (ישנו כמעט כל לילה ביחד) ושהמצב שנוצר גורם לי להרגיש שלא אכפת לו ושהקשר נהפך לסוג של קשר לילי וזה לא המצב מבחינתי. הוא מבחינתו לא ראה בכך בעיה והדף את השיחות שלי בכך שזה מכביד עליו ושזה הוא וזה מה יש. במפגשים עצמם הכל היה בסדר גמור, הראה יחס ורצון להיות אותי, דבר שעוד יותר בילבל אותי איך יום שלם לא מספיק חשוב לו לדעת מה איתי, במיוחד שהוא יודע שזה מפריע לי ואז להתנהג כאילו הכל בסדר. כמה זמן לאחר הפרידה מצאתי לנכון לשלוח הודעת תודה להורים שלו כדי להודות להם על האירוח והשינה בבית שלהם, משום שהייתי איתם בקשר מאוד טוב ומבחינתי המצב איתו לא קשור למצב איתם. כמה זמן לאחר מכן שלח לי הודעה שבה הוא מעריך את מה שעשיתי, ושקשה לו עם המצב ושהוא חושב עליי הרבה, ולכן כן היה רוצה לדבר על הדברים ולסגור אותם כמו שצריך. בהתחלה הסכמתי אך במחשבה שנייה נראה היה שאנחנו באים לשיחה עם שתי מטרות שונות- מבחינתו הוא רוצה לנקות את המצפון ואני מבחינתי באה ממקום של בכלל להבין מה קרה ולראות מה אפשר לעשות, כשכל הקלפים על השולחן, כולל פרידה. לבוא בראש פתוח ולא לחרוץ את גורל השיחה. הסברתי לו את המצב והוא אמר שאם אצטרך משהו הוא פה בשבילי (הממ..).. מאז עבר חודש ולא דיברנו בכלל. כן קיים בי הרצון להציג את הצד שלי, אבל לא בשיחה איתו, אני מרגישה ששיחה איתו לא תתן שום דבר חוץ מאשר סימון וי מבחינתו על פרידה נעימה ולכן זה חסר טעם מבחינתי. במהלך התקופה יצא לי לכתוב לא מעט, בין היתר מכתב שמציג את הצד שלי, דבר שעורר בי את המחשבה לשלוח אותו ובכך להביע את הצד שלי בסיפור מבלי שנצטרך להיפגש.. זה לא שלא הייתי רוצה שנדבר, אבל בהתחשב בנסיבות אני פשוט לא רואה טעם לחוות פרידה נוספת אחרי שזה כבר נעשה, רק כדי שייעשה בצורה יפה ומכובדת יותר כביכול. הלב בהיסוס אומר לשלוח את המכתב, בעוד שההגיון מערער את ההרגשה ואומר שהבנאדם ויתר עליי, לא יצר שום קשר מאז ולכן למה להשקיע על מי שויתר עליי.. אשמח לחוות דעת בלי עקיצות או שפיטת המצב מעבר לשאלה.. תודה מראש לעונים!