מרגישה נואשת וטיפשה, זה רק בגלל שאני מאוהבת בו

היי לכולם.

אני רוצה לשתף אתכם במשהו.. בחודשיים האחרונים עברתי טראומה נפשית קשה ביותר שגורמת לי לחרדות עצומות לגבי החיים ובכלל. אני כל הזמן חושבת שהכל יכול ברגע להתפרק, שאני יכולה חס וחלילה לחטוף איזושהי מחלה קשה לא עלינו או שפשוט אחיה בסבל קשהנכות(אלו מחשבות טורדניות עקב טראומה, אני היפוכונדרית וזה מחשבות שכל הזמן צצות לי) . לא סיפרתי כמעט לאף אחד על המחשבות האלה, בטח שלא לבן זוג שלי שאיתי כבר שנתיים וחצי. הבעיה היא שכבר הרבה זמן המצב ביני ובינו מזעזע! הוא גר רחוק ממני ובקושי בא אלי (זה יכול להיות פעם בשבוע ולפעמים פעם בחודש או שבועיים בטענה שהוא עובד כל יום). אני זו שצריכה להציע לו לבוא אלייי! אני ממש צריכה אותו בתקופה הקשה הזו שנראה שמכרסמת בי, הוא הבן אדם היחיד כרגע שיכול לגרום לי אושר, וזה גורם לי להתנהג בנואשות שבמצב רגיל כמו לפני הטראומה אין מצב שהייתי מתנהגת ככה!

אז ככה, הוא נגיד שולח לפעמים הודעות, אני עונה לו והוא יכול לא להחזיר תשובה גם 3 שעות או יותר ואני רותחת מזהה וכמובן שעונה לו גם אחרי כמה שעות על כל אסמס. הוא בקושי מתקשר אלי, הוא כן אומר שהוא אוהב אותי ומאוהב בי, אבל קשה לי מאוד להאמין לזה כי רק אני צריכה לנדנד לו שניפגש! נמאס לי מזה. אם אנחנו רבים על משהו מוצדק מבחינתי (שזה שאני מרגישה שהוא נעלם כל הזמן ולא אוהב אותי באמת) אז הוא נפגע ומתרחק ולא יוצר קשר מלאא זמן ואז חוזר, או שאני ברוב טיפשותי מצלצלת ומנסה להסדיר את העניינים. אני חושבת שהוא מנצל את זה שאני כל הזמן סולחת לו על ההתנהגות המגעילה שלו ובגלל זה הוא מנצל את זה וגורם לי להרגיש שאני זו שפגעתי, שאני הקורבן. פעם רבנו על זה שאין לי כבר אמון בו והוא לפעמים היה רוצה לנתק לי תשיחה ממהר לנתק אותה או מנתק לי בפנים ומדבר בזלזול. מרוב שאני צריכה אותו בתקופה הקשה הזאת שפשוט יישן איתי, יחבק, יגיד מילה טובה, יאהב, הוא ממשיך להעלם ולא לעשות מאמצים לבוא יותר. מי שאוהב לא יכול דקה בלי האישה שלו נכון? ככה לימדו אותי ויש לי חברה שחבר שלה לא ידבר איתה שעתיים והיא תתחיל לבכות(כמובן שלא קורה לה כי יש לה מזל שהיא נפלה על אחד נורמלי).

הוא כן מראה יותר אכפתיות אולי בהודעות לפעמים אבל זה לא מספיק לי. בתחילת הקשר הוא ממש נלחם עליי, רצה תמיד לבוא הוא יזם הכל, יזם שנצא גם לסרט למשהו רומנטי, היום כלום, בקושי. תפסתי אותו פעם על מקרה של בגידה באמון שלי וסלחתי לו. מה אני עושה איתו? כל פעם שאני חושבת עליו אני בוכה, אני עצבנית כל היום, אני מרגישה כמו מכורה לסמים בגמילה שכל היום מסתובבת עצבנית מרירה מדוכאת בוכה בנוסף לכל הצרות שלי והכל בגללו! ואם תגידו לי "תעיפי אותו" אז אני לא יודעת אם יש לי את האומץ כרגע, אני גם ככה בתקופה רגישה ואני חוששת שלא אעמוד בצער הזה. אני לא מפסיקה להציץ בטלפון לראות אם הוא אולי שלח הודעה או שיחה ותמיד מתאכזבת מחדש. אני פוחדת שאני אהיה במצב הזה כל החיים ואני חייבת עצות איך להתעורר.

מה לעשות איתו? להיפרד ממנו? אולי לפעול כדי שהוא יעריך אותי יותר ולגרום לו "להתעורר" ולחזור להיות לפחות כמו בהתחלה? נמאס ליי