איך אני מחזיק את עצמי לא לגשת אליה ולא לדבר איתה, המשיכה מטריפה לי את החושים

אני בכלל לא מאמין שאני הולך לכתוב את השאלה הזאת כאן, אני קורא הרבה שאלות דומות כאן, ותמיד נגעלתי מהסוג הזה של השאלות, אף פעם לא הבנתי איך אפשר בכלל להיות במקום ההוא - להיות "כלב" ולעשות את זה למישהו.

בקשר הלפני אחרון שלי, הייתי עם מישהי שנתיים וחצי, במהלך אותן השנים, היא בגדה בי פעמיים (עליתי על זה, לא משנה איך), בזמן שהיא אמרה שהיא בעבודה, היתה עם מישהו אחר.

אני בגדתי פעם אחת בחיים שלי, זה היה כשהייתי בן 17 עם החברה הראשונה שהיתה לי אז (תקופה של שנתיים וחצי) וגם אז עשיתי את זה כי רציתי לדעת מה זה "לבגוד" (כן דבר מפגר, אבל בגלל זה קוראים לזה - גיל "טיפשעשרה") והמצפון אכל אותי כל כך חזק, שכמה ימים לאחר מכן סיפרתי את זה לחברה שהיתה לי אז, מאז ועד היום, לא בגדתי אף פעם - אפילו לא נשיקה קטנה או משה ובסגנון.

בשלושת החודשים האחרונים אני רווק (לא מזמן יצאתי מקשר מאוד ארוך כמעט 6 שנים) ומטבע הדברים אני מחפש לעצמי סטוץקשר רציני או מה שזה לא יהיה (כן אני לא מתכנן את הדברים האלה, אני זורם עם מה ששולחים לי מלמעלה), בעבודה שלי יש מישהי שהגיע אלינו ממש לפני כמה חודשים ומהרגע הראשון שראיתי אותה, הרגשתי שאני "מתחשמל" רק מלעמוד עלידה הייתי משתגע והרגשתי את אותו הדבר ממנה, כשהייתי מסתכל עליה, היא היתה מתחילה לחייך, אבל לא ידעתי כיצד לגשת אליה כי היא שידרה סוג של "אני בעולם שלי - אל תתקרבו אלי" ואני בחור עקשן מאוד, ולא מוותר בקלות, אז החלטתי לשאול מישהי שעובדת איתה האם הבחורה תפוסה, קיבלתי תשובה "כן היא נשואה + 2" אבל בצורה כזאת שגם החבר שלי (שהיה במקרה עלידי) לא האמין לתשובה שלה, לאחר תקופה בדרך לעבודה ראיתי אותה הולכת לכיוון העבודה, עצרתי לידה, שאלתי אם אני יכול להקפיץ אותה, היא נכנסה בכיף, לא דיברנו, אבל הרגשתי שקורה שם משהו, הרגשתי שאנחנו עוד שניה טורפים אחד את השניה, ומאז עוד פעם לא דיברנו ולא כלום, רק הייתי מסתכל עליה כל הזמן.

לפני שבוע, ניגשתי למנהלת שלה, ושאלתי גם אותה האם אותה הבחורה תפוסה, המנהלת שלה אמרה לי "בטח, היא נשואה + 3" וגם זה נשמע לי כמו חרטא אחד גדול..

לקראת סוף השבוע (חמישי שעבר) בסוף היום, היא במקרה היתה לבד, ניגשתי אליה ושאלתי אותה "תגידי, את נשואה או לא" היא אומרת לי "ואם לא?, אז מה?" אז אמרתי לה "או זה מעניין, אבל על ה"אז מה" אנחנו נדבר כבר ביום ראשון" (ידעתי מה אני עושה) הסתובבתי והלכתי.

במהלך יום שבת, אני מקבל הודעת וואטסאפ (היא כנראה השיגה את הטלפון שלי מהעבודה, אני נמצא בתפקיד בכיר, אז בכל מחשב הטלפון שלי קיים) "היי, זאת XXX מהעבודה, אני רוצה לדבר איתך לא בקשר לענייני עבודה, דבר איתי כשיהיה לך זמן"

לא חשבתי פעמיים והתקשרתי, דיברנו, הרגשתי שאני בעננים, היא אמרה לי שהיא בכלל בשוק ממה שאני עשיתי כי היא מתחרפנת גם כן כשהיא רואה אותי ושהיא לא האמינה בכלל שאני אגש אליה אחרי שכבר שאלתי כמה פעמים האם היא תפוסה.

מפה לשם, ביום שבת נפגשנו, היה חשמל באוויר, המתח המיני היה כל כך חזק, שאם הייתי מתקרב אליה, היא היתה נדחפת אחורה מהאנרגיה (זה בציניות כמובן), אבל לא עשינו כלום.. ופה התגלתה הבעיה.. לבחורה יש 2 ילדים באמת, היא גרושה אבל כיום יש לה בן זוג כבר 4 שנים (לאחר שהוא עזב את הבית לפני כמה זמן, ובדיוק חזר שבוע שעבר, יום לפני שאני ניגשתי אליה), אני הרגשתי שחרב עלי עולמי.

לאחר אותה פגישה בשבת, היא שכחה אצלי באוטו את המשקפיים שלה (אני לא מאמין שזה היה בטעות) וביום ראשון רציתי להחזיר לה אותם ועל הדרך להקפיץ אותה לבית, הקטע הוא שככל שהיא ישבה איתי יותר ברכב, רק נמשכתי אליה והיא אלי, לא הרגשתי משיכה כזאת בחיים שלי, ובאיזשהו שלב פשוט עצרתי את האוטו ולא הצלחתי להחזיק את עצמי ואמרתי לה "כמה אני מת לנשק אותך" לא עברו 3 שניות, היא משכה אותי אליה ו..את השאר אתם כבר מבינים לבד (לא שכבנו) במשך כמה שעות טובות.

שתי דקות אחרי שכל זה נגמר והחזרתי אותה הביתה, עברה לי כל האופוריה שהייתי בה, והמצפון שלי התחיל לשחק, המחשבה הזאת של "בעלה חושב שהיא בעבודה, בזמן שהיא יושבת מתנשקת עם איזה בן זונה באוטו, והבן זונה הזה הוא בכלל אני !! ויש להם פאקינג ילד בבית !!!" המצפון שלי הרג אותי ברמות מטורפות כי זה מאוד דומה למה שאני הרגשתי כשבגדו בי, סיפרתי לה על זה באותו הערב (היא התקשרה אלי בערב, ודיברה איתי כמה שעות טובות יצאה ל"הליכה") היא אמרה לי שאין לי מה לדאוג, היא גם ככה לא רוצה את אותו הבחור, וזה יקח זמן עד שהוא יעזוב ובלה בלה בלה.

בקושי הצלחתי להירדם בלילה, המצפון שלי התחיל להרוג אותי עוד יותר, אבל המשיכה הזאת אליה, היתה חזקה באותה המידה, החלטתי שבמהלך יום שני (אתמול) אני סוגר את הסיפור הזה, אין מצב שאני מסתדר הרבה זמן עם המצב הזה, לא רוצה סרטים, לא רוצה כאבים, חיכיתי כל היום בשביל להגיד לה את זה, אחרי שסיימנו את היום עבודה, לקח לי קצת זמן לצאת מהמשרד, פתאום אני מקבל הודעה "אין לי הרבה זמן" (הרגשתי לרגע שאני בסרט, ובדיוק אז הבנתי שאני מכניס את עצמי לסרט אחושרמוטה, סרט של סודיות, חושניות, התחבאות, פגישות בשעות מוזרות לכמה רגעים קטנים, המון המון המון תשוקה מטורפת) וזה רק חיזק אצלי את הרצון, לצאת משם כל עוד זה רק התחיל.

אספתי אותה באיזה מקום שאף אחד מהעבודה לא יבחין, נסעתי כמה מטרים עצרתי את האוטו, שאלתי אותה שאלה (לא קשורה) והיא התנפלה עלי, עוד פעם הרגשתי שאני בעננים, אבל איכשהו לא יודע איך, הצלחתי לעצור את עצמי, מצד אחד שמעתי את הלב שלי אומר "אתה מטומטם? זה לא מה שרצית?" מצד שני שמעתי את המוח שלי "אתה מחפש הרפתקאות?, משעמם לך עד כדי כך?" ועצרתי את זה, היא אומרה לי עוד פעם "אין לי הרבה זמן היום" ואז אמרתי לה "אז זהו, בקשר ל"היום" לא יהיה יותר "היום"" (תוך כדי שאני מרגיש שהלב שלי נשטף בדם), היא אומרת לי למה?, אמרתי לה: "אני לא מסוגל עם זה שיש לך גבר בבית ואני פה, הוא אבא של הילדים שלך, המצפון שלי הורג אותי ברמות מטורפות" היא אמרה לי "או קיי, מקובל" שאלתי אותה "להחזיר אותך הביתה?" היא אמרה לי "כן", שניה לפני שהיא באה לצאת מהאוטו היא רצתה להתנפל עלי, אמרתי לה "לא – אני לא רוצה" (בעדינות) היא נעצרה, היתה קצת בהלם, יצאה מהאוטו אמרה לי "אבל למה לא?", אמרתי לה "כי המצפון שלי הורג אותי". והלכה.

כמה שעות מאוחר יותר היא התקשרה, דיברנו דיברנו ודיברנו (כמעט שעה וחצי) ניסיתי להסביר דברים, להראות דברים, להסביר את הצד שלי, היא מבחינתה אמרה דברים כמו "אין מה לעשות, אנחנו נצטרך להוריד פרופיל, יקח לי זמן עד שהבן זוג שלי יצא מהבית בלה בלה בלה", מה שהכי הרג אותי זה שהיא אמרה לי "כשאני מסתכלת עליך, אני רואה משהו שהוא שלי" אמרתי לה "תודה, בחיים לא אמרו לי את זה".

לקראת הסוף שאלתי אותה, אז מה אנחנו עושים עכשיו? אנחנו לא נוכל סתם לדבר בטלפון אפילו?, היא אומרת לי "למה לא?, דווקא חשבתי לנסוע לאנשהו בשישי" אמרתי לה "יום שישי אני לא יכול, יום שבת אני יכול" היא שאלה אותי "למה אתה לא יכול בשישי?" אמרתי לה "כי יש לי דייט", היא סתמה את הפה, לא הבינה מאיזה צד לאכול את זה, אמרה לי "אני מצטער, אני לא מתחלקת בגברים שלי" אמרתי לה, "את ברצינות אומרת את זה? "בגברים שלי"? אני מתחלק בך כל פעם שאת נכנסת לבית שלך ויש לך שם גבר אחר שלא יודע מה עושה לך ואני אפילו לא יכול להתקשר אליך מתי שבא לי, מעבר לזה, את חושבת שאני אשב לחכות עד שאת תסיימי את הקשר שלך? מאיפה אני יודע כמה זמן זה יקח? ואיך אני יכול לדעת אם אני אסתדר עם הילדים שלך? איך אני יכול לדעת את כל זה?"

היא שתקה, אמרה לי "תודה שהחזרת אותי למציאות, אתה גבר עם ביצים, לא פגשתי הרבה גברים שהיו אומרים את האמת ככה" אמרתי לה "לפני שאני גבר עם ביצים, אני בן אדם, ישר, כנא ואמיתי"
היא אמרה לי "אם ככה, שיהיה לך בהצלחה", ברגע הזה, לא זוכר בדיוק מה אמרתי לה, אמרתי לה "ביי" (הייתי עסוק בלהחזיק את עצמי לא לבכות כי הרגשתי שלקחו לי חלק מהלב).

במהלך הלילה, ישנתי אולי 4 שעות, אני כותב את השאלה הזאת עכשיו (ואני מנקר מול המחשב במשרד), ראיתי אותה היום, עוד פעם התחשמלתי כמו אני לא יודע, אין לי שמץ של מושג איך אני הולך לעבור את הדבר הזה,

אני פשוט מתחרפן, למזלי ביום שישי באמת יש לי דייט, אבל פתאום עד יום שישי נראה כאילו יש מליון שנה, איך אני עובר את הדבר הזה ?! איך אני מחזיק את עצמי לא לגשת אליה ולא לדבר איתה, בבקשה תעזרו לי, המשיכה הזאת מטריפה לי את החושים, בחיים שלי לא הרגשתי דבר כזה.

מצטער על החפירה.