אתמול שנינו החלטנו להיפרד, האם כדאי להילחם?

שלום לכולם . יש לי חבר בן 26 ואני בת 24 שנינו יחד שנה. אתמול שנינו החלטנו להיפרד . הסיבה העיקרית של הפרידה היא בגלל המרחק. יש לציין שמאז ומתמיד הבעיה הייתה רק על המרחק. שנינו ביחד מאוד מסתדרים יש בנינו כימיה וחיבור מטורף וכמובן אהבה, אנחנו מאוד רוצים לקדם את הקשר ולגור ביחד אך יש בעיה אחת. אני עובדת במרכז יש לי עבודה מסודרת עם שכר ותנאים מעולים והוא עובד אצל אבא שלו במפעל , המעפל הוא נסיעה של 100 קילומטר הלוך חזור מהבית שלי והוא אמר שלי שהוא פשוט לא יכול לעשות את זה מכייון שיש לו הסעה מהבית עד לשם. כמובן שבן הזוג שלי רצה שאני יעזוב את המרכז ויעבור אליו לצפון ויעשה את הנסיעות האלו ברכבות . הסברתי לו שזה כמעט בלתי אפשרי כי אני עובדת משמרות בוקר/צהריים/לילה שבשעות שלי אין כבר רכבות לצפון בחזרה . יש לציין שחבר שלי מאוד מעריך את מקום העבודה שלח ויודע שזו עבודה טובה וחבל לאבד אותה . לעומת זאת בעבודה שלן הוא עובד עבודה פיזית ובנוסף כל הזמן מתלונן שקשה לו והוא רוצה לחפש עבודה אחרת . הצעתי לו לעבור למרכז ופה יש מלא עבודות והוא יכול למצוא את עצמו . הבעיה היא שהוא מאוד מבולבל ופעם אומר לי כן ופעם אומר לא לא. לפני כמה ימים הוא הבין שבשביל שנוכל להתקדם בקשר ולגור ביחד הוא צריך באמת לעזוב את מום עבודתו והחליט לדבר עם אמא שלו. הוא סיפר לי שאמא שלו לא מעוניינת שהוא יעבור מהצפון למרכז והוא יצטרך לעזוב את העבודה של אבר שלו . למרות שגם ככה הוא התכוון לעזוב . אחרי השיחה עם אמא שלו הוא היה מאוש מבולבל וטען שהחיים במרכז יותר יקירים מאשר החיים בצפון והחליט להישאר בצפון ואמר הוא לא עוזב. הסברתי לו שאני מאוד אוהבת אותו והדבר היחידי שאני יוכל לעשות זה לעזוב את מקום העבודה שלי ולעבור לצפון ששם זה קצת יותר קשה למצוא עבודה . אבל עדיין אני לא יכולה לעשות את זה בלב שלם כי זאת באמת עבודה טובה איפה שאני נמצאת כרגע. הבנתי מהשיחה ממנו שהוא נשאר אצל אבא שלו למרות שהוא כל הזמן אומר לי אני עוזב אני נשאר . הבנתי ממנו שהוא לא בחור יציב שיודע מה הוא רוצה מעצמו והולך בעקבות ההחלטה של אמא שלו. אני ממש מאוכזבת מאמא שלו שיודעת שיש לו קשר טוב ומשפיעה עליו על ההחלחטות. הבנתי ממנו שאם אני לא יעזוב אז הקשר הזה יסתיים . אני פשוט מרגישה שזה משחק של אגו. שאני באמת רוצה שהוא יעבור הוא שואל אותי "אולי את"? . אני מבינה זה ממש קשה לעזוב הכל ולעשות צעד כזה . פשוט כל מה שהכרת בכל השנים שלך לעזוב למקום אחר לגמרי וגם עבודה אחרת. אני כבר לא יודעת מה לעשות . אני באמת משתגעת. שנינו לא רוצים לוותר על זה אבל אף אחד לא מוכן פשוט לקום ולעשות מעשה. כל כך מבאס אותי שהוא הולך בעקבות מה שהמשפחה אומרת ולא מה שהוא באמת מרגיש. אני מאוד מבינה שהוא מפחד אבל בשביל מה לוקחים סיכונים בחיים ? הריי צריך לפחות לנסות. אחרי השיחה של אתמול החלטנו לפרק את הקשר הזה עם דמעות של שנינו. ובאמת אני מרגישה פספוס. הרגשתי שהוא הגבר שלי , הגבר לחיים שלי וזה מה שהוא גם הרגיש כלפיי. בגלל מרחק ובגלל שהוא מושפע מההורים הוא פשוט לא מוכן לוותר. מה אתם אומרים שכדי לי לעשות ? אני ממש מבולבלת