היחסים עם אמא שלי גרועים ואני בודדה, יש לכם עצות שיכולות לעזור לי?

אני הולכת לנסח את הבעיה שלי כאן בצורה הטובה ביותר שאני יכולה. גם אם זה מוציא את הדברים הפחות טובים שאני עשיתי. אני חושפת את כל הקלפים שלי אז בבקשה אני מבקשת עצה כנה ממי שמוכן לכתוב כאן את תשובתו.
בזמן האחרון היחסים שלי עם אמא שלי הם מאוד גרועים. מאלימות מילולית לפיזית להוציא לי את הדלת מהמקום כי אני נועלת אותה ולא פותחת אותה כי אני לא רוצה להתמודד עם לדבר עם אנשים, אפילו לא עם המשפחה שלי. הכל התחיל כשעברנו דירה לעיר חדשה ומצאתי את עצמי בודדה לגמרי במשך השנה שהייתי פה. היו רגעים טובים יותר ופחות אבל בסופו של דבר החוויה הייתה נוראית. בזמן הזה שהייתי בו ״מנודה״ ואני שמה בציטוט כי לא שנאו אותי או עשו עליי חרם. פשוט לא מצאתי את עצמי שם מבחינה חברתית. מצאתי חברים מהאינטרנט (אמיתיים לגמרי לא קטפיש או משהו כזה) רובם מארצות הברית אבל יש כמה מאירופה. אני כבר מכירה אותם קצת פחות משנה ובכל הכנות אני יכולה לקרוא לבנות והבנים האלה החברים הכי טובים שלי. אמא שלי לא מאמינה שחברות אמיתית יכולה להיווצר דרך הטלפון, ניסיתי להסביר לה שבזמן הזה לא חייכתי כמעט בכלל ועם חייכתי זה היה חיוך מזיוף והיית במצב מנטלי מאוד גרוע הם הגיעו והביא לי חיוך ענקי לפרצוף. אז גם עם לדעתה הם לא חברים אמיתיים לפחות הם הוציאו אותי ממצב מאוד חשוך שהייתי בו.
עכשיו אני לא אומרת שאני לא עשיתי שום דבר רע. אני הזנחתי את הלימודים בגלל שלא הייתה לי מוטיבציה לקום מהמיטה בכלל. רוב הימים לא הגעתי לבית ספר,התחצפתי להורים שלי והסתגרתי בחדר שעות על גבי שעות רק עם הטלפון והמחשב כמו כל טינאייגר טיפוסי, אבל אחד הדברים שהכי מרגיז את ההורים שלי זה המחזור שינה שלי. בגלל ההבדל בזמנים בין ארצות הברית לישראל הפכתי לגמרי את מחזור השינה שלי (עכשיו חופש גדול אז זה פחות משנה) אני הולכת לישון בבוקר וכמה בלילה וזה גורם להורים שלי לא לראות אותי כמעט בכלל. לפי דעתי מצב כזה עדיף בגלל שכשאני כן רואה את ההורים שלי תמיד השיחות שלי זה להתווכח ולהאשים אחד את השני בצרחות ואיומים. בימים האחרונים אמא שלי מנתקת את האינטרנט כדי שלא תיהיה לי גישה לאינטרנט ולא אוכל לדבר עם חברים שלי, היא ניתקה לי את הטלפון לגמרי ומרחיקה אותי מכל דרך אפשרית לדבר עם חברים שלי. אני לא חושבת שהיא מבינה כמה הקשר הזה חשוב לי. אני חוזרת למצב שכל מה שבא לי לעשות זה להשאר בחדר ולבכות עד שאני יירדם. אני בודדה לגמרי אין לי עם מי לדבר וכל ניסיון שלי ליצור חברויות פה נכשלו (בבקשה לא לכתוב בתגובות תנסי ליצור חברים כאן) אני לא חושבת שמה שאמא שלי עושה רק משפיעה עליי לרעה יותר. ניסיתי להגיד לה את זה מספר פעמים אבל היא לא מוכנה להקשיב לי בכלל היא תקועה על המחשבה ששום דעה חוץ מדעתה לא חשובה. ואני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר על אבא שלי. עצות? (סליחה עם יש שגיאות כתיב ניסיתי לכתוב את זה הכי מהר שאני יכולה)