אני מרגישה שאני מתייסרת נפשית, אני כל הזמן לחוצה ויש לי פרנויה מכל דבר

אוקיי זה קרה ממש לא מזמן, לאחר שהכרתי בן אדם אחד שאני יכולה לסמוך עליו ב100% אחוז. זה אולי הדבר שהכי פחות ציפיתי לו. אבל אני מכירה את עצמי טוב מאוד, בדרך כלל בתקופות בהן אין לי איך להעסיק את עצמי אני נכנסת לדיכאון.
זה קורה כבר כמה שנים, לא רואה טעם לספר למשפחה שלי או ליועצת במלא לשלם לפסיכולוג יגרור את המשפחה שלי לחובות מטורפים. אני יודעת להתמודד עם עצמי ולרסן את עצמי ואני מצליחה לשרוד תקופות קשות. אז הבן אדם הזה, החבר הכי טוב שלי, יודע עלי הכל. אנחנו מדברים כל יום. אבל שמתי לב שזה הפך אותי לחלשה נפשית, וגם בערך לפני שלושה שבועות הפכתי לבן אדם נורא לחוץ (לא שפעם לא הייתי לחוצה אבל עכשיו זה ברמה אחרת לגמרי) זאת אומרת שאני לחוצה מהרבה דברים שחלקם מוצדקים ללא ספק אבל לא לכמויות הלחץ שאני מרגישה. מרוב מחשבות אני מרגישה רע. קשה לי להסביר. הסיבות שבגללן אני לחוצה: ושאני חושבת שהן לא מצדיקות את הלחץ: העובדה ששנה הבאה תיכון, אף אחד מהחברים שלי לא נמצא איתי בכיתה, שלא יהיו לי חברים (אני בספק, מאה אחוז יהיו לי חברים אבל אני לחוצה מזה שהם לא יהיו חברים נכונים בשבילי או שהם לא יבינו אותי או יתמכו בי) אני לחוצה מדברים מטומטמים אחרים כמו שאנשים שאני מדברת איתם חושבים שאני מטומטמת, לא מבינה למה אני מרגישה את זה כל הזמן. וגם אחרי מפגשים חברתיים אני כמעט משוכנעת שכולם לא מחבבים אותי. יש לי תסמינים פסיכולוגיים של חרדה, בדקתי בכמה מקומות. אני פשוט לא בטוחה סופית.
יש לי בעיות שינה, אולי אפילו מפתיע אני פשוט חושבת ועוד כל כך מהר ועוד על כמה דברים בו זמנית (ככה זה מרגיש לי) אני עוברת מלחץ אחד לאחר.
אני לא יודעת מה עובר עליי, ויש לי תחושה שאיבדתי את החוזק הנפשי שלי שבו הייתי כל כך גאה. עברו עלי דברים שלא כל מתבגר עובר, וטיפלתי בהכל בעצמי. ועכשיו אני חושבת אולי אני איבדתי את החוזק העצמי שלי כי אני מסתמכת גם על החבר הכי טוב שלי. הוא תומך בי בצורה הזויה כמעט, אני מודה לעצמי כל רגע שאני בן אדם מוזר ושפניתי אליו בפתאומיות והתחלנו לדבר. הוא יותר מנחמד, ומבין אותי ואם עכשיו לא הייתי מדברת איתו כנראה הכל היה יותר גרוע, אבל אז הייתי יותר חזקה וזה היה פחות משפיע כמו שזה עכשיו. עכשיו אני סתם לחוצה ודואגת ומתרגשת מכל דבר קטן שזה ממש לא רגיל, ומרגישה רע לגבי העתיד. אבל אני לוקחת את זה קשה יותר.



השאלות שיש לי: למה אני פחות חזקה נפשית, למה אני כל הזמן לחוצה ודואגת אפילו כשלא צריך, מה לעשות? ואני מצטערת שחפרתי אנשים