בת 29 ומעולם לא היה לי חבר, זה ירתיע גברים?

הכותרת אומרת הכל, אבל ארחיב כי מעניין אותי לדעת מה דעת הקוראים. אני כמעט בת 29. אני לא דתייה, אני נורמטיבית וליברלית. פשוט כל חיי התרכזתי בלימודים וקריירה. אני באה ממשפחה ממעמד לא גבוה והיה לי חשוב לבסס את עצמי ולהיות מסוגלת לכלכל את החיים שלי. כיום אני יכולה להגיד שאני במקום טוב מקצועית, עבודה טובה בארץ עם מסלול התקדמות, וזה בזכות ההשקעה שלי במשך שנים. אף פעם לא חיפשתי זוגיות ולא נתתי לזה עדיפות. זה תמיד היה אצלי בראש אבל חשבתי שזה פשוט יקרה בסופו של דבר, כמו לכולם. אבל זה לא קרה. הקשר היחיד שהיה לי לא התפתח לזוגיות רצינית ופגע בי מאוד. חברים שלי יעידו שאני נראית טוב ושיש לי אופי טוב, אבל שאני בררנית מידי ולא יוצאת מספיק להכיר אנשים. זה כנראה נכון, אבל אני לא רואה בשביל מה לתת צ'אנס למישהו שאני לא נמשכת אליו (באופי ובמראה). זה חייב להיות שילוב של השניים. אני לא מאמינה שזה משהו שמפתח אם הוא לא שם בהתחלה. ואף פעם לא היה לי זמן לצאת יותר מידי. "איך זה שאת רווקה?" זאת שאלה שנשאלת הרבה ואין לי תשובה. בפעמים החריגות שיצא לי להכיר גבר שבאמת עניין אותי, תמיד נשאלתי לגבי העבר שלי - כמה חברים היו לך? מתי היה האקס האחרון שלך? זה מאוד מביך אותי להגיד שבעצם מעולם לא היה לי חבר, מעולם לא שכבתי ומעולם לא התנשקתי. אני יודעת שזה ירתיע כל גבר. להסתיר את זה שמעולם לא היה לי חבר? אני לא אוהבת לשקר. אתם בטח חושבים שיש משהו לא בסדר בי, שואלים איך זה יכול להיות שאני אומרת שאני סבבה במראה ובאופי ושאני עדיין במצב הזה, וחושבים שכנראה אני מסתירה מידע. אבל אני לא. פשוט לא היה לי זמן לצאת להכיר, לא השקעתי בזה, לא התעניינתי בגברים שהתעניינו בי, המעטים שהתעניינתי בהם התגלו כשונים ממה שחשבתי. זה גם לא נכון שמיניות לא מעניינת אותי, אבל כן חשוב לי שזה יבוא מאהבה, למרות שנראה לי שזה כבר לא מעניין אף אחד ושמין חשוב יותר מכל לגברים. אתרי היכרות מביכים אותי ומעולם לא השתמשתי בהם. אני בנאדם מאוד חברותי, ספורטיבי, מצחיק, קרייריסטית, אבל כנראה שביישנית בעניין הזוגיות. אני לא חושבת שיש משהו רע באתרי היכרות, אבל זה מביך אותי מאוד להיכנס לשם. זה דפוק כי אני לא רוצה שהכל יהיה שטחי על בסיס מראה, אבל זה מתחיל ממראה גם אם מישהו מתחיל איתי בפאב, אז מה ההבדל? מצאתי את האתר הזה בפייסבוק אתמול ומקריאה במדור הזוגיות, אני רואה שזה מעסיק את כולם, בני נוער, בני עשרים, בני שלושים וכו'. לכולם יש זוגיות ולי לא? אני לא אומרת שאני מושלמת, אבל אני באמת בסדר גמור. אני תוהה האם פספסתי את הרכבת ושעכשיו הציפיות ממישהי בגילי הן שונות. אני מתחילה להבין מקריאה פה שגבר בן 30 לא ירצה לחכות לזה שאהיה מוכנה לשכב איתו, לא יהיה מוכן לקחת את הזמן כי אני חסרת ניסיון ופשוט לא ירצה להיכנס איתי לשום קשר מלכתחילה. אז נכון שזה לא באמת משנה מה אתם חושבים עלי כי אתם לא מכירים אותי, אבל עדיין מעניין אותי לדעת, מה אתם חושבים על הסיפור שלי?