אני סוג של רבתי עם החברה הכי טובה שלי, ולה זה בכלל לא אכפת, אני פשוא בהלם ממנה

טוב אז ככה, הייתה לי חברה ממש ממש טובה, שהיא בעצם הייתה החברה הכי טובה שלי, ואני שלה.
באמת סיפרנו הכל אחת לשניה וכולם קינאו בנו שאנחנו חברות כאלה טובות ולמרות שניסו לסכסך בינינו זה לא הצליח.
אבל היא בזמן האחרון השתנתה.
פעם היא הייתה יותר אכפתית כלפיי, נגיד פעם סיפרתי לה על ריב ממש ממש גדול שהיה עם ההורים שלי ושזה הגיע למצב שאני לא רוצה לישון בבית, היא בכלל לא התעניינה ובאמצע היא קטעה אותי והתחילה לדבר על בנים.

גם עוד משהו שהיא פשוט כל הזמן חושבת על בנים!! פשוט כל הזמן.
היא סוג של רגילה שבנים מתחילים איתה, אבל אם יש איזה מישהו אחד שלא מתחיל איתה היא נלחמת עליו שהוא יתחיל איתה, והכי קטע שהיא בכלל לא רוצה חבר, היא רוצה שיתחילו איתה בשביל הכיף וגם בשביל "להשוויץ" לחברים, וזה באמת ככה.
כל הזמן שנפגשים היא מדברת על הבנים שהתחילו איתה ועל ומספרת את זה בהתלהבות ככה שנגיד אנחנו 15 ילדים נפגשים, אז לפחות 13 אנשים שומעים אותה והיא כל הזמן מרכז העניינים רק בגלל הבנים שמתחילים איתה. היא פשוט חייבת להשוויץ בזה.
וכשאני והיא נפגשות, או אפילו כל החבורה, היא מתעסקת רק בבנים, היא עוקבת אחריהם ומנסה להתקרב אליהם כדי שיתחילו איתה ואם לא, היא פשוט נטרפת ומנסה מנסה עד שהיא מצליחה.
כאילו אני לא מבינה, את נפגשת איתנו כדי לראות בנים? או בשביל להיות איתנו? זה פשוט לא נורמלי כל הזמן רק בנים בנים בנים.
ודיברתי איתה על זה, אמרתי לה שזה כבר לא כיף שכל הזמן שאנחנו נפגשות היא חושבת רק על בנים, והיא לא מודעת לעצמה היא אומרת שזה ממש לא נכון ושהיא הכי איתי שבעולם.
ופעם אחת זה הגיע למצב שפשוט הלכתי ממנה, כי היא רק התעסקה בבנים, ואז היא כאילו רדפה אחרי כדי לצאת בסדר, ובעיקר כדי שיהיה מי שיחזור איתה הביתה כי היא לא רוצה לבד.

והיא פשוט השתנתה והיא מתנהגת ממש מגעיל אליי ולכל החברים והכי קטע זה שהיא לא מודעת לזה.

אז היה יום אחד שזה ממש עלה לי על העצבים ההתנהגות שלה, אז פשוט אמרתי לה ביי ושלא תדבר איתי יותר והיא אמרה למה מה עשיתי ואמרתי לה שימי לב איך את מתנהגת והיא ראתה את זה ולא חזרה אליי מאז, עכשיו אני יודעת שאמרתי לה לנתק איתי קשר אבל לא אכפת לה מזה אפילו, היא מתנהגת כרגיל ומשלימה את החוסר ממני בכך שהיא מדברת עם ידיד טוב שלה במקומי.
וזה פשוט מעליב ופוגע שזה לא מזיז לה בכלל.
מה לעשות? מצד אחד אני רוצה לחזור להיות חברה שלה, ומצד שני ההתנהגות שלה ממש מעצבנת והיא גם דירדרה אותי להמון דברים לא טובים שההורים שלי בכלל לא מרוצים מהם.
וגם כשאני חושבת על זה, היא לא נתנה לי כלום, רק אוזן קשבת שלא תמיד הייתה.
ואני נתתי לה הכל, יש לי גב, איך אני אגיד את זה, יש מי שיגן עליי אם יקרה לי משהו, ולה אין. אז כשהיא רבה עם מישהו אני פשוט נותנת לה את הגב שלי, שאם יעשו לה משהו יהיה להם עסק איתי ועם הגב שלי.
ואני תמיד הקשבתי ונתתי לה עצות
והיא לא עשתה את כל זה, היא לא הייתה אכפתית אליי בכלל.
אבל אני רוצה עדיין להיות חברה שלה אני לא יודעת למה, למרות כל הדברים האלה.
אני לא יודעת מה לעשות, וכמו שאמרתי דיברתי איתה כבר על ההתנהגות שלה כבר כמה פעמים וזה לא עוזר.
מה לעשות?
תודה מראש.
וסליחה על החפירה