אני בדילמה. אני מאוד אוהב להיות לבד. קשרים בשבילי הם פשוט נטל. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. זה ככה מאז הילדות שלי. אני אוהב להיות עם עצמי רוב הזמן. יש לי חברים, אבל אם אני לא בקשר איתם זה לא מטריד אותי, ואני לא יכול להגיד שאני ממש מתחזק את הקשרים שיש לי. גם עם ההורים זה ככה, ועם המשפחה בכללי. אפשר להגיד שאני אוהב אותם כשהם רחוקים. פעם בשבוע אני פותח את האייפון עם המספר הישן שלי ועונה לאנשים ששולחים לי הודעות כדי שהם יידעו שאני חי, ואז מנתק את האייפון לעוד שבוע. אני מאוד נהנה להיות ככה עם עצמי. פעם בחודש בערך אני מקיים יחסי מין מזדמנים, אם בכלל בא לי. רוב הזמן יד ימין מספיקה לי. אני לא ממש צריך אנשים אוהבים בחיי, לא צריך עומק בקשרים עם אנשים ולא צריך אהבה. כל אלה מפריעים לי.
ההורים שלי בדיכאון. כשניסיתי להסביר להם את המצב הם פשוט תקפו אותי והעבירו עלי ביקורת וגרמו לעוד יותר ריחוק. ככה כל פעם, עד שנפער ביננו בור כל כך עמוק ואין לי עניין בקשר איתם. אני אוהב אותם, נראה לי, ולא רוצה שהם יהיו בדיכאון. אבל אני גם לא רוצה שאני אהיה בדיכאון, ואני אהיה בדיכאון אם אני אחזור להיות איתם בקשר קבוע. לפעמים בא לי להגיד על החיים ועל המוות ולבטל את המספר הישן שלי, ולנתק את עצמי מכולם סופית.
להיות נאמן לעצמי או לנסות למצוא פשרה? ואיך אפשר להתפשר בכלל אם אני לא מתעניין בקשרים וסובל כשאני בקרבת המשפחה שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025