זוגיות ארוכת שנים, ועדיין אין חיבור... רוצה להפרד, לא יודעת מאיפה מתחילים

אז ככה, הסיפור שלי מסובך ומתסכל..אני מוצאת את עצמי בימים אלה במצוקה נפשית, אני מבולבלת בטירוף, סובלת מפיצול אישיות מטורף.. כל יום מרגישה משהו אחר לגבי הזוגיות שלי. אני 7 שנים עם החבר שלי, בחור טוב, עם ערכים, משפחה טובה, בחור באמת עם לב טוב אבל עם בעיות גדולות בתקשורת, ובעיות רגשיות לדעתי, בחור מאד מופנם וכאילו הוא בתוך בועה משל עצמו, 7 שנים ואף פעם לא הרגשתי באמת מחוברת אליו, אין בינינו חיבור, תקשורת או דיבור, הוא פשוט אוהב אותי ולא מבין מה אני רוצה, הוא באמת לא מבין מה אני רוצה ולמה אני אומרת שיש בעיות בקשר, הוא לא רואה את הבעיות, מבחינתו הכל בסדר, ואני יום יום סובלת ואומרת לעצמי "זה לא זה", כי אני בחורה שצמאה לבחור שידבר איתי, שתיהיה לי זוגיות עם תקשורת תקינה, שאני חוזרת הביתה ויש לי את מי לשתף במה עבר עליי, פה לעומת זאת אני לגמרי לבד בהכל, מרגישה לבד, אנחנו לא יוצאים כמעט, לא מבלים, אין לנו חברים משותפים בכלל! אפילו לא זוג אחד, מידי פעם יוצאים לסרט וזהו, זאת לא הזוגיות שחלמתי עליה, וכל פעם שאני משתפת אותו בזה הוא אומר "אני לא מבין מה הבעיה הכל בסדר הנה אנחנו מדברים עכשיו".. ניסיתי הכל!! באמת! טיפול זוגי, שיחות, מאמצים מצידי לשנות, הכל! עדיין אין חיבור, אין תקשורת ואין שמחה בקשר הזה. עכשיו יש בעיה כי כשאני רוצה להפרד הוא עושה לי מצפון מטורףף!!! הוא ניהיה כבוי כזה וכואב לי ממש ואני בוכה כי אני לא רוצה לפגוע בו, וכבר נפרדתי ממנו כמה פעמים ניסיתי להתחיל מחדש כדי לנסות להכיר מישהו שכן אוכל להרגיש איתו מאושרת, וכן אצא קצת לבלות ולהנות כי פה אנחנו כמו זוג זקנים אף פעם לא נהנים כמעט.
וכל פעם שנפרדתי ממנו זה היה סיוט!! הוא נכנס לדיכאון מטורף. (אנחנו גרים יחד מלא זמן) אז כשאני אורזת את הדברים שלי זה כל כך קשה זה מלווה בבכי מצידי כי אני רואה את העצב שלו בעיניים, וגם יש לנו כלב קטן שהוא כמו תינוק שלנו, שאני כל כך קשורה אליו!! איך עושים את זה?? איך אוזרים אומץ וקמים אחרי הרגל מטורף כזה לבית ולבנאדם ולכלב?
מצד אחד אני אומרת לעצמי שדיי אני חייבת פעם אחת לחשוב על עצמי ולעזוב בלי לרחם ובאמת לדאוג לעצמי כי בינתיים אני פה ולא מתקדמת לשום מקום, לא פלא שאני לא רוצה להתחתן, ולא רוצה להביא ילד, כי אני לא אעשה את זה עם מישהו שאני לא בטוחה בקשר איתו ולא מרגישה חיבור בזוגיות הזאת איתו. ונראה לי שתקשורת זה הכי חשוב לא?? בין בני זוג אם אין תקשורת וחיבור אז מה הכל שווה?
ניסיתי הכל והוא כמו בתוך בועה משל עצמו, סגור ומופנם ... אף פעם לא נפתח ומשתחרר... כבר מלא שנים. אני יודעת שהוא לא עושה בכוונה, ושום דבר הוא לא באמת מתכוון כי הוא באמת בחור טוב, פשוט יש לו בעיות תקשורת בכללי, אין לו גם הרבה חברים טובים .. וגם עם המשפחה הוא לא פתוח.. יש לו משפחה מקסימה אגב! ממש אבל! אוהבים אותי מאד.
ואני מרגישה כלואה כי אני לא מאושרת ביום יום, אני עובדת לומדת מנסה לחיות אבל בפנים משהו אומר לי כל הזמן שאני צריכה גבר אחר, אחד שיעשה אותי מאושרת ויהיה יותר בריא נפשית, ועם פחות בעיות תקשורת ורגשות וכולי.
מצד אחד אני אומרת לעצמי יש לך בית חם איתו, המשפחה שלו טובה, הוא בחור טוב, אז אולי אפשר לחיות עם זה? הוא בסך הכל אוהב אותך.. מצד שאני אני שנים אומרת לעצמי למה להתפשר?? למה לא לנסות משהו יותר טוב בשביל עצמי? אני בחורה יפה, מחוזרת, עצמאית, למה לא מגיע לי מישהו שיהיה "חבר שלי לחיים" אבל באמת חבר! כי זה מה שתמיד חלמתי, שיהיה לי חבר לחיים, ועם הבן זוג הנוכחי זה רחוק מזה, הדבר האחרון שאני יכולה להגיד עליו זה שהוא חבר שלי לחיים, וזה מה שעצוב פה.
עכשיו תגידו לי אתם, האם אני מתפנקת? יש לי בחור טוב בידיים אבל אין בינינו תקשורת, ניסינו הכל. או שאני צודקת? וצריכה לתת לעצמי הזדמנות חדשה? כי כרגע אני בדיכאון שאני כבר עוד מעט בת 27 ועדיין לא החלטתי את הדבר החשוב בחיים. מי שימשיך איתי את חיי... אני במצוקה נפשית. אשמח לעצות טובות