איך להציל את עצמי מאבדון? לא רוצה להיות בודד, רווק לנצח ובתול מבוגר

שלום
אז אני בן 23 עוד כמה חודשים בן 24. מתחיל בקרוב מכינה להנדסה בבן גוריון. אבל מרגיש די אבוד . אני מגיע ללימודים האלה בלי חברים אחריי המון שנים של בדידות , לא הצלחתי להתחבר מעולם לאנשים ולהרגיש שייך . ויש כל כך הרבה משתנים בחיים שקובלים ומקבעים אותך אם זו הסביבה הקרובה שלך , המשפחה שלך צורת החשיבה שלך וההתנהלות שלך שמקשים עליך לעשות שינוי.
עברתי המון חוויות של דחייה והתחלתי להשתנות לרעה עקב כך , כי לא טוב היות האדם לבדו . הרבה פעמים שמתי לב שמה שמניע אותי אלו פחדים ודבר שנתפסים אצלי כמאיימים עקב חוויות עבר לא חיוביות . בחטיבה נמנעתי מללכת לתנועת נוער /דברים שרציתי כגון חוגים כי לא הייתי טוב עם אנשים. בצבא עברתי מיונים למשרד הביטחון והזמנה לעתודה אך בחרתי ללכת לתפקיד עלוב רק כי הוא לא כלל התראות עם אנשים כמעט וכי הייתי מנותק.
כל זה הפך אותי לאדם שאני היום ואני לא במקום שאני רוצה להיות בו.

תמיד ברחתי מאנשים והרגשתי אבוד בעולם . ובכל מסגרת חדשה אותה התקווה המזוייפת שהפעם זה יהיה שונה אבל אתה שוב שקוף וזוכה לזלזול שוב ושוב . אבוד בין רבים וכולם מתחברים ישר ואתה מאחור יושב בצד שקט ולאף אחד לא איכפת, אם תשתלב אחלה אם לא אז לא לכל אחד יש תחליף .

אבל הפעם הייתי רוצה שזה יהיה שונה ושאצליח להתחבר כי חלון ההזדמנויות שלנו כבני אדם להיכרות כ"כ קצר ואני כבר לא מוכר לעצמי את האשליה שאכיר אנשים באוניברסיטה סתם כך (או העולם בכלל) וצריך לעשות משהו אחרת , כך שיגרום לי להרגיש שייך ולהצליח להשתלב , משהו מחוץ לשעות הלימודים ששם יהיה לי כיף ואצליח להכיר אנשים בדרך שלי ושיהיה לי על מה לדבר.

זו אולי ההזדמנות האחרונה שלי להציל את עצמי מחיים של אבדון של בדידות של רווקות נצחית של חוסר חיות שבהם אני בתול מבוגר שאף אחת לא רוצה ולא עשה כלום בחייו. שגר עם ההורים ואבא שלו מסתכל עליו ותוהה למה הוא לא הכיר מישהי מעולם ולא מפסיק להזכיר זאת כל הזמן.
זה ממש שם ואני ממש מפחד , כמו שלא פחדתי בחיי . אני מפחד להתנהל באופן שגוי ולהחמיץ את הצ'אנס לצאת מזה ולהיות מאושר . אני לא רוצה מיליון חברים מספיק מספר חבריי אמת ופגישות עם חברים פה ושם, האם זו בקשה גדולה מידי ?!.


מה אפשר לשנות בשביל שהפעם זה יהיה אחרת? איפה אני טועה?