חבר שלי אלים ואני מפחדת שהוא יעשה משהו למישהו שמחזר אחריי

שלום שמי הוא שני (בדוי) ואני בת שש עשרה ממרכז הארץ.
אז ככה אני לומדת בבית ספר שמכיתה א אני בו, הבית ספר הוא קרוב מאוד לבית שלי והוא היחיד בסביבה.
בכיתה ב הגיע אלינו ילד שנקרא לו כרגע יוסי, הוא היה בקבוצה של ה''ערסים'' שאני ממש לא התחברתי אליה, אבל היה בו משהו שונה הוא היה שקט רגוע כזה מאוד סגור אבל כשמדברים איתו הוא היה ממש נחמד כאילו ברמה מטורפת פשוט מתוק כזה.
בכיתה ד אני די התחברתי איתו וקצת התאהבתי בו.. היינו מדברים בהפסקות וכול מיני כאלה בדיוק באותו הזמן התחילו להציק לו בבית ספר היו ממש משפילים אותו הוא היה ממש ''ילד כאפות'' לא יכולתי לראות את זה הייתי החברה היחידה שלו כול כך ריחמתי עליו... למרות זה הוא ילד מאוד יפה כאילו כול הבנות עד היום מאוהבות בו לאט לאט שהתקרבנו גיליתי שאבא שלו גר בצרפת והוא חי עם אמא שלו והאחים הקטנים שלו (הם היו עולים חדשים ממרוקו)
בכיתה ז' עדיין אהבתי אותו וסיפרתי לו הוא ענה בחיוב ונהיינו חברים.
באותו הזמן הוא השתנה, הוא היה תמיד טוב ומתוק אלי אבל לאנשים אחרים הוא כבר לא היה, הוא התחיל לריב מכות, לעשן וכול מיני כאלה הייתי ילדה קטנה לא הבנתי את המשמעות.
בכיתה ח אנחנו התקרבנו ממש כאילו הייתי באה אליו והוא אלי היה לי כול כך טוב איתו..
אבל הוא היה עדיין שונה היו לו שתי חברים והם היו כאילו המסוכנים של הבית ספר ואני בכלל הייתי מהקבוצה של הצופים.
הוא נהיה ממש אלים הוא לא סיפר על זה כלום למרות שאני חושבת על זה ראיתי אותו כמה פעמים מאיים על ילדים בשירותים אבל הייתי עדיין ילדה קטנה ולא הבנתי את המשמעות של כול זה.
ואז הגיע התקופה הרעה שהוא הסתכסך הם קבוצה אחרת היינו בכיתה ט והתחלתי להבין את הכול הייתי מתחננת אליו ובוכה לו שיפסיק, הייתי מדברת עם אמא שלו עם היועצת של בית הספר עם כולם אבל לאף אחד לא היה שליטה עליו הריב הזה נגמר בפיצוץ היה התקלות איתם והוא דקר שם מישהו.
רק יום אחר כך נודע לי שהוא במעצר, הייתי בשוק ואז נכנסתי לדיכאון של שבוע שבו לא יצאתי מהבית אפילו לא לבית ספר, הייתי פשוט יושבת ובוכה היה לי כול כך קשה לדעת שהוא שם היה לי קשה בגלל שידעתי כמה הוא באמת טוב ושזה לא באמת הוא ושהוא עושה את כול השטויות האלה רק מתוך רגשות נקמה עזים אל העולם.
הוא נכנס לבית סוהר לחודשיים היינו בגיל 15 היה לי כול כך קשה.. לא אכלתי לא שתיתי כלום הייתי בדיכאון היינו מדברים לפעמים בטלפון ולא יכולתי להתאפק הייתי פשוט פורצת בבכי בטלפון.. מתי שהוא השתחרר הוא חזר ממש שונה הוא הבין כמה חמורה הייתה הטעות שהוא עשה והפסיק עם השטויות..
אבל כולם פחדו ממנו היה לו שם של ממש עבריין ואני פשוט שונאת את זה כי אני יודעת שהוא לא כזה אני יודעת כמה הוא טוב ואיזה לב טוב יש לו.
הכול התנהל בסדר הייתי מאושרת שראיתי אותו ככה, בלי כל השטויות שלו ושהוא באמת התבגר. עכשיו אני והוא בני 16 וחצי, אף פעם לא הסתרתי ממנו כלום חוץ מדבר אחד, יש ילד שנקרא לו עוז והוא מכיתה ט מחזר אחרי (תמיד עניתי לו בדחייה) אני לא רציתי שיוסי ידע כי לא רציתי שהוא יגיב לא טוב.. אבל לצערי הוא גילה ואמרו לי שהוא לא אהב את זה בכלל אני ממש מפחדת שהוא יעשה לעוז משהו.. אני כול כך פוחדת שיקחו אותו ממני עוד פעם, אני לא רוצה לחזור לשם חשבתי שעברנו את זה אני כול כך אוהבת אותו אני לא רוצה שזה יקרה אני באמת עובדת עצות..
כדי לי לדבר איתו על זה? או לא?(שלא תבינו לא נכון אני לא מפחדת או משהו הוא בחיים לא פגע או יפגע בי) אני חשבתי על לדבר על זה עם עוז שיזהר אבל אני ממש צריכה עצה.. תודה מראש למי שהקדיש זמן לעזור באמת תודה..