מאובחנת מגיל קטן במחלת נפש, סרבו לתת לי לראות קב"ן, מה לעשות?

הי, שאלה קצת ארוכה ומקווה שבהתחשב בפרטים תוכלו לעזור לי.
לפני כחצי שנה שנה שלחתי ערעור למדור בריאות הנפש בקשר להחלטה שנקבעה לפני שנתיים (קשיי הסתגלות 42). ביקשתי שישקלו בשנית לבדוק אותי. אמרו לי שאחרי בדיקה חוזרת אני לא יכולה לראות קב"ן. שלחתי מכתב ערעור. לא התקבל.
אחרי חודשיים הלכתי לפסיכולוגית ל-3 מפגשים שבמפגש האחרון היא המליצה לי לראות פסיכיאטר באופן דחוף. הלכתי, והוא שלח טופס לפסיכולוגית, ונתן לי 2 עותקים של המלצה שהוא כתב למדור בריאות הנפש. בלי לחשוב כמה פעמים שלחתי את ההמלצה וקיבלתי סירוב נוח "העתק הדבק" של "אחרי בדיקה חוזרת לא ניתן לעשות כלום. יום טוב :)".
ההורים שלי אוסרים עלי לראות פסיכולוג נוסף או פסיכיאטר נוסף. הם ממש מפחדים ואני תומכת בהם. אני מודעת לבעיות שלי, יש לי אותם מגיל קטן ואני מאובחנת כרגע (גדלתי במצב כלכלי על הפנים, במשך 3 שנים התעללו בי מינית ואבא שלי נכה). אבל הבעיה הכי גדולה היא שאני לא יכולה להתגייס.
אני מעתיקה לכאן את כל מה שהפסיכיאטר איבחן אותי בו (כולל ההמלצות שלו) -
בעיות אישיות תלותיות, אינסומניה, סממנים של דיכאון קליני, שיעול כרוני (דומה לאסטמה רק שבמקום אבק, אני נחנקת כשאני בחרדה) מחשבות אובדניות ו-PD 60.9. זה נשמע הרבה אבל הוא הסביר לי שהכל נגזר מהכל במצב שלי ואלו מונחים שאיש בריאות נפש יבין את זה.
הבעיה היא שהם לא מקשיבים לי. אני בטוחה שהם לא קראו את המסמכים (4 דפים של אבחון).
המליצו לי הרבה דברים. בעיקר המליצו לי לא להתגייס. שוב - ההורים שלי לא נותנים לי לראות אנשים מקצוע יותר או להתאשפז כי אחרי שהם שמעו את מה שהיה לפסיכיאטר להגיד הם התחילו לפחד ובעיקר מסרבים להאמין.
אחת מהמלצות שנתנו לי זה להגיע לבקו"ם ביום גיוס ופשוט לדרוש קב"ן עם המסמכים של הפסיכיאטר ושל הפסיכולוג. אבל אני לא הבן אדם שיתווכח שם עם כולם כי אני כנראה אקבל התקף חרדה ופשוט אכנס לשרשרת חיול בלי לראות קב"ן - ומשם זה הסוף שלי.
מדור בריאות הנפש לא בא בחשבון כי בשיחה האחרונה שלי איתם הם הבהירו ש"אין מקום לניסיונות חוזרים וכושלים".
מה לעשות? אני לא חושבת שאני אשרוד את צה"ל. פרשתי מהשנה האחרונה בבית ספר שלי כי לא הייתי מסוגלת לשרוד את זה.
אם אני באמת אדרוש קב"ן בבקו"ם, זה יעבוד? יש עוד דרכים? צה"ל נורא אטום ואני לא יכולה להרדם כבר כמה שבועות כי הגיוס שלי הוא עוד חודש.

(חייבת לציין שבמסמך של הפסיכולוג לא כתוב כלום על מה שעברתי. לא מספרת על זה לאף אחד פנים מול פנים כי אני לא מתגאה בשום דבר ממש שעברתי. מה שכתוב זה רק האבחונים הכללים שציינתי למעלה ושאני לא כשירה לגיוס. בנוסף - אני במצב ממש טוב עכשיו מבחינה כלכלית וגם המצב של אבא שלי השתפר. ככה שכשציינתי מול הקב"ן שאבא שלי נכה היא אמרה שהנימוק לא תקף כי הוא במצב יותר טוב עכשיו, למרות שאבא שלי עדיין נכה רק עצמאי יותר.)