אמא שלי התעללה בי בילדות כי סבלה ממחלה נפשית. יכול להיות שיש לי פחד מנשים?

שלום רב,אני מצטער על החפירה שהולכת להיות פה אבל אני צריך את הייעוץ שלכם ומקווה שהסיפור יהיה מספיק מעניין כדי שתשאירו את הדעה שלכם בסופו.

בילדותי גדלתי בסביבה נשית לא בריאה,ללא אבא, והייתי תחת התעללות פיזית,מילולית ונפשית יומיומית עד גיל 14 מצד אימי שסבלה ממחלה נפשית,חשוב לציין שכיום איני כועס עליה ואני מלא הבנה והערכה אליה ומבין שלא היה לה שליטה על המצב שלה,אבל אני חושב שאולי שורש הבעיה היא בעקבות הילדות הזאתי.
אני זוכר שמגיל קטן הרגשתי לא בנוח עם נשים ונורא חששתי ופחדתי מהם,הם היו חייזריות בעיני יותר מאשר אדם.
בגיל ההתבגרות העדפתי תמיד להיות מול המחשב או עם החברים, ובנות לא עניינו אותי או שפשוט פחדתי עדין מהם בהדחקה,בגיל הזה בנות התחילו להתעניין בי ופיתחתי כמנגנון הגנה מין אגו מתנשא/מתעלם כדי לא להתקרב לבנות,בבית הספר לדוגמא הייתי צוחק עליהם ונהנה להשפיל אותם "בצחוק" וכשפיתחתי לראשונה רגשות למישהיא זאת הייתה חוויה מאוד טראומתית עבורי ועשיתי הכל כדי לא לראות אותה ולנתק קשר,הייתי רואה שהיא במקום מסויים הייתי הולך לכיוון השני.
בצבא זה ממש התחיל להפריע לי שלכל החברים בצוות היו חברות ואהבה והבעיה המשיכה איתי, למרות שבאתי באינטרקציה עם בנות אף פעם לא היה לי את התכונה הגברית להתחיל איתם או להיות ידיד שלהם ותמיד הם נפגעו ויצא מצב של יחס קר הדדי או תלונות על היחס הקר שלי מידידות,תמיד פחדתי לפתח אליהן רגשות וכשפיתחתי הייתי עושה הכל כדי לא להראות את זה, ובצבא לראשונה שמתי לב לבעיה הזאתי כמישהיא הודתה שיש לה רגשות כלפי ופשוט כל כך פחדתי והתבלבלתי ולא ידעתי מה לעשות שמלמלתי לה משהוא שטותי והלכתי ונמנעתי מאינטרקציה איתה .
וככה יצאתי לאזרחות בעצם בידיעה שיש לי בעיה רצינית בזוגיות ובשכל :/
לקראת סוף הצבא כבר הצלחתי יותר ללכת נגד הטבע שלי והתחלתי עם מישהיא וקבעתי איתה דייט אבל לדייט עצמו לא הגעתי מרב פחד וחוסר ביטחון,
אחרי השחרור אני התחלתי לראות שהפסדתי פה משהוא,כל החברים שלי בזוגיות כבר שנים והתחלתי להרגיש מין קנאה ילדותית ולהבין שהפסדתי פה משהוא מאוד משמעותי,
התגברתי על כל הפחדים ויצאתי לדייט עם בחורה ושכבנו,אחרי זה הבנתי שאין לי רגשות אליה והתחלתי להרגיש כל כך רע עם עצמי ממש הלכאה עצמית יומיומית,המוסר השכל שלמדתי הוא שאני מתאים רק לקשר רציני ולא לסטוצים.
אני בשלב שאני מקבל המון התפלאות מהסביבה איך אני לבד,ואני לא מרגיש בנח לשתף אותם בבעיה שלי.
כל היומיום שלי הוא סביב עבודה ואני עובד בעבודה גברית לגמרי ללא נשים בסביבה,התחלתי ללמוד קורס ביחד עם בנות והייתי בטוח שעברתי את השלב של המנגנון הגנה הזה, אבל פתאום בנות בכיתה פלירטטו איתי ומצאתי את עצמי מתעלם או מגיב בצורה יבשה וקרה בדיוק כמו בתיכון אחד לאחד!
אני כבר לא יודע מה לעשות ואשמח לדעתכם בעניין