כן
אני בת 18, ברוך השם יש לי הורים חיים ונושמים ובריאים תודה לאל.
שהייתי ילדה קטנה הייתי ממש מחוברת לאבא שלי, ההתנהגות שלי בדיוק כמו שלו(אפילו עכשיו), אנחנו דומים גם חיצוניות ממש.
עם אמא תמיד היו לי יחסים כזה של אמא-בת. לעומת זה עם אבא שלי היה לי קשר יותר קרוב..
כשנכנסתי לגיל ההתבגרות הקשר התנתק, אבא גר בבית אבל נהפך לאדיש.
אני פחות סיפרתי לו, להורים שלי מה עובר עליי.
הייתי מנסה, שואלת שאלות סתם כדי ללמוד דברים הוא הפסיק לענות לי.. הוא לא התייחס אליי ולאט לאט עם השנים הפסקתי לשאול שאלות ידע.
בכיתה יא נכנסתי לסוג של דיכאון כי לא היה לי אף אחד; אף אחד מהמשפחה שלי לא היה שם כדי להכיל אותי, הם היו בבית אבל אדישים אליי.
לכל עניין שהייתי הכי צריכה אותם בגיל ההתבגרות.
תמיד רציתי לדעת, לעשר את הידע שלי אבל הם מעולם לא ענו לי.
שאלות על משפחה, מהיכן הגיעו כו'.. הם לא ענו לי.
מכיתה יב בערך התחלתי להתאהב קשות במנהל העבודה שלי שענה לי על שאלות של ידע, ואז על אחראי משמרת שלי. שניהם גדולים ממני בגיל.
ועכשיו התגייסתי לפני חודש ואני שוב פעם מפתחת תלות בגבר שיש לו מין סמכות עליי.
והפעם זה המפקד שלי.
אני פשוט חייבת גבר שיש לו סמכות עליי, שיגיד לי מה לעשות. שכל שאלה קטנה שלי תהיה לו תשובה.
האם זה חסך אב?
האם זה נורמלי להיות ככה בגיל 18? לחפש גבר שיש לו סמכות עליי ולזרוק את כל החיים שלי לפח למענו רק בגלל שיש לו סוג של "כוח" עליי?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025