בקושי רואה את חברה שלי והקשר בקשיים. לנסות להכיר אחרות?

היי אנשים,
אני אף פעם לא כותב כאן אבל בהחלט קורא ..
מקווה שיהיה תגובות בונות וטובות :)

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי בנאדם מאוד מופנם וחסר כישורים חברתיים
חרדות מטורפות מהדברים הכי קטנים בגלל התבודדות לאורך המון שנים שגדלתי
וביקורת בלתי פוסקת מההורים שהיה ממש קשה לחיות איתם.
ניסיתי המון דברים, מדיטציה, כדורים, פסיכולוג, עוד מטפל
וכל פעם אני חוזר לאותו מקום.
אני בנאדם מאוד פסימי ורואה הכל שלילי כאשר יש לי עבודה טובה וחברה מדהימה.
אני מעביר ימים שלמים בעבודה או במסגרות שהייתי בהם בחיים בשתיקה מטורפת
ומגיע הביתה מותש מהמחשבות רק רוצה לברוח
לאורך השנים נהייתי מכור לפורנו וגראס כאשר אני רואה כמה זה מוריד אותי ואני לא מתמודד עם כלום.
לא עישנתי כבר חמישה חודשים ואני מתנזר מאוננות גם (לא מסקס) במשך שבועיים וחצי מקווה שיימשך.
העניין הוא שאני גר לבד ורואה את חברה שלי רק בסופשים, אני מרגיש בבידוד מטורף כל הזמן כי אני בקושי מדבר בעבודה (גם האחרים לא מדברים המון כי זה הייטק) אבל אצלי זה עוד יותר קיצוני (מה גם שאני קיצוני בהכל)
חוזר לבית ריק ככה שאני לא נמצא באינטרקציה חברתית כמעט והבית של החברה זה בדיוק ההיפך, היא גרה עם ההורים באים חברים אנשים רק מדברים ועושה לי חרדה רק לחשוב על ללכת לשם.
אני יודע כמה זה מפריע לה אני לא מסתדר כל כך עם אבא שלה ובכלל חברתית אפשר להגיד שחסר לי הרבה.
כרגע אני מוצא נחמה במשחקי מחשב ומוצא את עצמי משחק בלי סוף שוב בצורה נרקוטית כאשר אעדיף את זה הרבה פעמים על מפגש איתה או עם חברים,
על ספורט ודברים בסגנון בכלל אין מה לדבר.
מרגיש רקוב מהיסוד ואני יודע שאני בוחר להמשיך לעשות את זה.
נכנס למוד כזה של בידוד מהעולם מאנשים מהחברה ופשוט צולל להתמכרות שלי
היא כל הזמן אומרת לי כמה קשה לה עם החוסר יציבות שלי והיא צודקת
העניין הוא שאני לא יודע איך לשנות את זה או אם אני רוצה לשנות את זה
וכל פעם בוחר להתנהג בצורה ההרסנית הזו.

עכשיו עם כל הלבד שאני נמצא בו עלו לי מחשבות על לעשן גראס ולהכיר בנות שוב בשביל הריגוש וגם כי אני בקושי רואה אותה והקשר שלנו בקשיים.
מה שכן היא בחורה מדהימה פשוט ממש קשה לי עם המרחק הזה אבל אני לא רוצה להיפרד ממנה היא בחורה של פעם בחיים.

אשמח להמלצות בונות