הפכתי לפסיכולוגית של כל החברים שלי. זה טוב או שזה מחמיר את המצב שלי?

נתחיל בכך שעברו עלי הרבה דברים. מספיק דברים כדי שאני אדע איך להתמודד עם סיטואציות שונות, בנוסף על הניסיון מהספרים ומסיפורים של אנשים אחרים. אז לא יודעת איך זה קרה אבל השנה הכרתי הרבה מאוד אנשים, וקרה המצב שהחל בערך מאמצע כיתה ט' כמות האנשים שדיברו איתי על הבעיות שלהם החלה לעלות. בהתחלה זה היה בכל מיני אתרים, שפשוט דיברתי עם אנשים ולאחר כמה דקות הם סיפרו לי כבר על הצרות שלהם ו99% מהפעמים הצלחתי באמת לעזור. אבל אז זה החל לגלוש גם למציאות, לבן אדם אחד. ואז לשני, לשלישי ולרביעי. יש אנשים שיותר באופן קבוע, ויש כאלה שהם פעם בכמה זמן. אני כבר שנתיים חושבת על זה שאני רוצה להיות במגמת פסיכולוגיה בתיכון שלי, אבל אני לא מצליחה להבין מאיפה נחת עלי הגל הזה של האנשים שמדברים איתי על כל הצרות שלהם. הידיד שלי, אני מבינה את זה. אבל יש אנשים שפשוט נפגשו איתי פעם אחת וזה הספיק להם כדי להתחבר אלי. (יש לציין שאני טיפוס לא הכי חברותי, לא מדברת הרבה ואני נורא מוזרה. אני נחמדה לכולם, אבל גם לפעמים אין לי שום רגש בפנים שלי) חשבתי על זה שאם הייתי רואה את עצמי מהצד הייתי רואה בברור שאני זאת שצריכה לפטפט עם פסיכולוג במקום להיות זאת שעוזרת לכולם ומבזבזת את כל כוחותיה על לגרום לאחרים לטפס מהבור בו נפלו. כמו נר שמחמם את כל מי שלצדו, עד שהוא נגמר. אין לי בדיוק איך להסביר את זה אבל אני לא יודעת אם זה טוב בכלל שאני עושה את זה? אנשים מחלקים לי מחמאות בתמורה למה שאני עושה, או אפילו חלק שלא. אחת מהן "את נחמדה מידי" או "חמודה" כאלו, אני מבינה אנשים. אבל באמת שאפילו הבן אדם הכי טיפש היה רואה על הפנים שלי שמשהו לא בסדר. אני פיתחתי משהו- אני כמעט לא מסוגלת לדבר על הבעיות שלי איתם יותר כי נכנסתי לגמרי לתפקיד של הפסיכולוג. כי גם אני יודעת שלא אכפת להם כל כך מהבעיות שלי, אם כבר אני סיפרתי משהו לידיד שלי שהיה אמור לגרום לו לדאוג לי ברמות אחרי שחודש שלם לא יכולתי להגיד לו את זה. לא ציפיתי שהוא יתייחס אלי בצורה זהירה ונחמד יותר או יתייחס אלי כמו אל "נסיכה" אבל לא ציפיתי שהוא יתנהג כאלו שכח מזה לגמרי. לפעמים אני חושבת לעצמי אם זה יהרוג אותי, אבל מצד אחד אני אוהבת להרגיש את זה שלאנשים טוב. ואז אני מבולבלת אם זה עושה לי רע או טוב כי אני מרגישה כאלו יש בי שני צדדים שכל אחד מהם מתחיל להיות יותר חזק. האחד של "לא אכפת לי מהבעיות שלך בןזונה." השני "הבעיות שלה הן חוסר ביטחון והיא לא מצליחה להשתלב בחברה, מרגישה נבוכה לגבי עצמה. אני צריכה לגרום לה לדבר על זה ולעזור לה. הידד." אה והידיד שלי הומו אז אל תנסו להגיד לי כל מיני דברים על אהבה בתור סיבה