חבר קרבי שלוקח אותי כמובן מאליו- איך אני גורמת לו להיות פחות אדיש?

אתחיל מזה שיש לי חבר כבר כמעט 3 חודשים. פגשנו אחד את השנייה בצבא, הוא לוחם ואני תצפיתנית. הקשר שלנו זה קשר בשלט רחוק, הוא גר בצפון ואני במרכז, מתראים פעם בשבועיים (יציאות של לוחם ותצפי זה לא קל בכלל) וזה נסיעות ארוכות. אני מרגישה שאני ממש אוהבת אותו והוא אותי. הבעיה היחידה זה שאני מרגישה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו, שהוא לא עושה את המאמצים שאני עושה בשבילו, שאני מוכנה לסוע לבקר אותו לא משנה איפה הוא יהיה והוא לא יעשה את זה בשבילי, למרות שהוא אומר שכן אבל בפועל לא באמת עשה כלום (היו לו רגילות ויציאות טובות), ושהוא פשוט דיי אדיש לרגשות שלי. כבר כמה פעמים דיברנו על זה שאני מרגישה ככה והוא כמובן הצטער ואמר שינסה לעבוד על זה אבל בפועל מרגיש לי שלא באמת קורה עם זה משהו. ביומיום אנחנו כן מדברים כל יום כשיוצא בטלפון ונפגשים תמיד כששנינו בבית. אני יודעת שהוא עסוק ושאין לו לפעמים זמן לדבר איתי, גם לי אין זמן לדבר איתו לפעמים, אבל כשכן יוצא לנו לדבר אני מפנה את כל הזמן בשבילו ומרגיש שהשיחות פשוט קצת חד-צדדיות. מרגיש לי שאני שמה אותו ואת הקשר שלנו בעדיפות ראשונה יותר מאשר ממנו. אני מנסה לשלב גם משפחה וגם חברים וגם אותו ואת כל מה שקשור אליו, ומרגיש לי שהוא לא עושה את זה בשבילי. אני מבלה איתו ועם חברים שלו ואפילו יצא לי לשבת עם המשפחה שלו כבר, והוא אפילו לא זוכר איך קוראים לחברות הכי טובות שלי.
אני יודעת שהוא אוהב אותי ושאני חשובה לו, פשוט הוא לא מראה את זה, או שלא אכפת לו להראות לי את זה. הוא יוצא עכשיו לקצונה, ואני אמורה לצאת לקורס מכים. אני מפחדת שנתרחק ופחות נדבר, ושאולי הוא יפסיק לאהוב אותי. היה לנו ריב גדול על כל הנושא הזה שמרגיש שהוא לא מעריך את מה שאני עושה בשבילו ושהוא לא עושה דברים בשבילי לפני כמה ימים וסידרנו את הדברים בנינו (דיי וויתרתי על האגו שלי אפשר להגיד, כדי להלבין את הדברים) אבל עדיין מרגיש לי שהוא לא מבין, למרות שהוא אמר שהוא מצטער שהוא ינסה לעבוד על זה.
השאלה שלי היא איך אני גורמת לו להבין שאני לא מובנת מאליו? שיעשה בשבילי גם את כל מה שאני עושה בשבילו? הוא אוהב אותי, פשוט שיהיה לו יותר אכפת ושיהיה פחות אדיש לכל הנושא הזה.