דיכאון שלא עובר אחריי טיול בדרום אמריקה. איך להתמודד?

האשכול נועד יותר לפריקה , במידה ומישהו היה במצב דומה אשמח לשמוע עצות , דרכים להתגבר..
חזרתי אחריי טיול של חצי שנה בדרום אמריקה..
ומאז .. אני דיי מדוכא..
פשוט התאהבתי בתרבות הלטינית , במוזיקה שלהם , התאהבתי באנשים , בחום שלהם ,בזה שאתה מבקש עזרה ממקומי והוא עוזר לך מכל הלב בלי שום רצון לקבל משהו בחזרה, הם פשוט מחבקים ישראלים ובני אדם בכללי , התאהבתי בשפה הספרדית ובכללי התאהבתי.
אני כבר משהו כמו 3 חודשים פלוס מינוס בארץ וההרגשה של הדיכאון לא עוברת.
כל יום אני רק חושב על איך ומתי אחזור לשם .. דבר שהוא לא כל כך ריאלי בהתחשב בעובדה שהתחלתי עכשיו תואר ראשון וכנראה אצטרך לחכות שנה שנתיים כדי לחזור..
המחשבות גם פוגעות לי בתואר כי כל היום הראש שלי מלא בהשוואות של הארץ ביחס לדרום אמריקה.
איזה דברים מטורפים עשיתי שם , איזה חיים היו לי , איזה נופים ראיתי , באיזה מסיבות מטורפות הייתי , בחורה שהייתי איתה וגנבה לי את הלב , ובכללי בחורות חושניות בצורה קיצונית , נשים שמתגאות בנשיות שלהן וסה"כ מה שהן רוצות זה גבר חמוד לחיות איתו את החיים , לא רוצות כסף , לא אוטו יקר ועוד כל מיני דברים חומריים לא מעניינים...
נשמע נדוש אבל אני מרגיש שהלב שלי עוד שם והגוף שלי נמצא כאן בארץ..בכללי אני בן אדם מאד רגיש , אנשים שם אוהבים לדבר עם הלב ולא עם הראש שלהם כמו בארץ , דבר שמאד התאים לי ואהבתי אותו ... כשאתה שם אתה נמצא פשוט תמיד במצב של שמחה ואושר וכשאתה חוזר לארץ.. אתה שמח ליום יומיים ... ואז אתה פוגש את הלחץ של האנשים , את הציניות , את הקור הזה המעצבן הזה (לא שאני חס וחלילה מכליל , בארץ יש אנשים טובים , אבל הרוב לא. ככה לדעתי לפחות ) ... ואז אתה מבין שאולי המקום שלך לא כאן בכלל? אולי המקום שלך לא בארץ הזאת..
כרגע אני חייב לסיים את התואר כדי שאוכל לחיות טוב בעתיד , אני חדור מטרה ואני יודע שאחזור לשם אחריי התואר כדי לעבוד בהייטק , לפחות לתקופה של עוד כחצי שנה - שנה , כי מה יש כבר לעשות בחיים האלה אם לא להנות ? אתה חי כדי לצבור חוויות , להנות , ולעשות את מה שאתה אוהב, ולא כדי לעבוד כל היום לחזור הביתה לצאת לאיזה בר מעפן לעשן וללכת לישון... ובנתיים .. אני כאן .. בדיכאון , שומע רגאטון ונזכר בתקופות יפות שחלפו להם.. עד שהתואר יסתיים ( 2.5 שנים)
מישהו חווה משהו דומה ויש לו דרכים להתמודד עם המצב?
תודה.