היי!
טסתי להודו לפני חודש, חיכיתי לטיול הזה המון זמן והינה הוא קרה.
בחיי הרגילים לרוב אני מסוגרת בתוך הבית שלי (אני גרה לבד. גם כשלא גרתי לבד הסתגרתי בחדר. זה ככה בערך מתחילת גיל ההתבגרות)
לפי ההגדרה אני סובלת מחרדה חברתית ופה מתחילה הבעיה.
אני בהודו, המקום שבו כל דקה הדינמיקה החברתית משתנה ואני מוצאת את עצמי לא עומדת בקצב.
כל מעבר ממקום למקום כרוך בסבל פנימי קשה ורצון להסתגר בתוך החדר, מה שמביא איתו גם תחושת אשמה שלמה עבדתי כל כך קשה להגיע לפה וזה מה שאני בוחרת לעשות עכשיו?
כשאני עם אנשים אני לרוב בשקט ותמיד כשמישהו מדבר איתי אני מרגישה שאני עול עליו. או שאני מוזרה, מדברת מוזר ונראית מוזר.
בגלל ההכנה הנפשית המאוד גדולה שעשיתי לפניו הטיול, את ההתחלה שלו עשיתי בכל הכוח. התמודדתי ונכנסתי בפחד בכל הכוח. אבל עכשיו אני מרגישה שאני מתכנסת שוב לתוך הקונכייה שלי.
איך אני יכולה לזרז את התהליך כדי לא למצוא את עצמי חוזרת לארץ ומפספסת את כל הכייף והיופי שפרוש לפניי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025