למה אתם ממשיכים ללכת כמו פרפר לאש? אין ספק שאהבה היא סם כואב

אין גיל לשאלה הזו ולא מגדר.
לא פעם אני צופה בשאלות שלכם ובסקרים שאתם מעלים על זוגיות על בגידות על למה עשו לי ככה וככה ואין ספק שאהבה היא סם כואב כמה שתהנה ממנה לוקח חודשים לבנות אותה והיא נהרסת ביום...
ובגידות ופרידות נקווה שלא תעברו לעולם ואם כן למה אתם ממשיכים להלחם במה שקרה נפרדו מכם עם כל הקושי תמשיכו הלאה החיים קצרים אל תקצרו אותם יותר מזה..

יש סיפור מדהים על פרפר- שברגע שהפרפר בוקע מהגולם יש לו שלושה שבועות למלא את הייעוד שלו, אולם לא כל הפרפרים זוכים למלא את ייעודם.
כידוע פרפרים נמשכים לאש לפעמים זה נראה כאילו הם מתאבדים לתוך מדורה וזה נראה לנו כל כך מטופש אם הפרפר מרגיש את החום למה לו לסכן את עצמו ולהמשיך להתקרב לתוכה ולהישרף?... הפרפר היה יכול להנות מצוף טעים נופים עוצרי נשימה פרחים מדהימים ביופיים את כל זה הוא הפסיד. אז כמה שזה נראה מטופש קצת אתם לא יותר טובים מהפרפר הזה אם חבר שלך נפרד ממך או חברה שלך נפרדה ממך או עברתם גירושים מכוערים או חוויתם בגידה, למה אתם ממשיכים להלחם בזה הבנאדם כנראה לא היה שווה אתכם תגידו תודה לבורא עולם ותמשיכו הלאה הכי קל בעולם והכי אינסטנקטיבי שתאשימו את עצמכם אבל אתם לא אשמים בפרידה. אתם כן אשמים בהמשך הדרך אתם מנסים בכוח לנסות לתקן ופרפר שנכנס למדורה לא יחזור יותר אתם רואים את ה''מדורה'' ובמקום לברוח ממנה אתם עפים הישר לתוכה במקום לברוח 100 צעדים אחורה אתם קופצים לתוך המדורה השורפת וגם אתם כמו פרפר לאש.