יש לי מועקה מאפליקציות של היכרויות ואני לא יודע מה לעשות

שלום לכם אסקפיפל! השאלה ארוכה כדי לתת את מלוא הפרטים על הבעיה ע"מ לקבל עצות טובות כי אני אובד עצות.

קצת רקע על עצמי. אני בחור חמוד למדי. באמת נחמד לבריות, אופי חביב שמושך די הרבה אנשים. אני בחור חכם, שמח נורא, יש האומרים מצחיק (עניין של טעם בוודאות) ובאמת באמת כשאני מסתכל במראה אני אוהב מה שאני רואה (לא תמיד היה נכון). לא חתיך על שובר לבבות אבל לחלוטין בחור נאה.
אתן עוד פרטים שלדעתי אינם רלוונטיים לשאלה אבל למען הדיוק בכל זאת אני רוצה לרשום אותם. אני בחור מזרחי עם חזות, 1.70 גובה, יש לי רשימת הישגים בחיים (ככה שכסף לדעתי הוא לא אישיו). הולך למכון כושר אז הגוף שלי אחלה. אני קרח אבל זה הולם אותי. אני דואג לטפח את עצמי אבל לא יותר מדי. בכללי בחור גברי אבל עם אינטלגנציה רגשית מעל הממוצעת. אני מכוון לבחרות מגיל 21 עד 25.

אני אתחיל בשאלה.

אף פעם לא הייתה לי מישהי. יותר מזה. אף פעם לא הייתי עם מישהי. פעם ראיתי את זה כמשהו נורא מביך והייתי מסתיר את זה אבל היום זה שונה. וזה קצת אירוני, כי מאז שאני זוכר את עצמי תמיד רציתי חברה. ופנטזיה כמו פנטזיה, לא נועדת לקרות במציאות...

הסיבה לזה היא שעד גיל 20 הייתי נורא חסר ביטחון. וכשהפסקתי להיות חסר ביטחון מצאתי את עצמי מוקף במעגלים חברתיים גבריים להחריד. והגברים במעגלים הנ"ל גם הם מוקפים במעגלים גבריים להחריד. וכל הגברים הנ"ל לא הטיפוסים שיכולים או זמינים לצאת איתם ולהתחיל עם בנות. אל תאשימו אותי. הייתי עתודאי בטכניון.

הבחורה הראשונה שהתחלתי איתה הייתה בגיל 22 ואני יכול להמשיך לספר לכם איך התפתחתי לאיטי עד שהגעתי לגיל 24 - עומד גאה מול ההישגים שלי, אני מאושר וטוב לבב, מלא מבפנים, אך עדיין רוצה זוגיות. עם זאת בעודני מוקף בגברים, גם בעבודה וגם בחיים הפרטיים הבנתי שאני נמצא בבעיה רצינית.

בגיל 24 לפני כשנה נרשמתי לאפליקציה מסוימת. בשנה האחרונה יצאתי עם כמות מכובדת לכל הדעות של בנות משם. הבנות שיצאתי לא התאימו לי. שתיים מהן היו חולות נפש (על אמת. וגילית זאת מן הסתם אחרי כמה דייטים). אחת עם הפרעת אישיות גבולית והשנייה שקרנית פתלוגית קלינית (אני לא צוחק. זה אמיתי. וגיליתי את זה בדרך ממש מזעזעת). אחת הייתה עצבנית נורא. אחת באה לי עם כדורים לדייט ונרדמה לי ברכב בחזור. עוד אחת פשוט לא יכלה להתאפק מלדבר על עצמה כל הזמן. עוד אחת שאכלה לי את הקינוח במסעדה ואז לעסה לי את הלשון (הנשיקה הכי גרועה בחיים שלי) ועוד חמש שפשוט לא נמשכתי אליהן (אחת מהן באה עם 20 קילו יותר מבתמונות). בקיצור זוועת עולם.

תוסיפו לזה שכדי בכלל להגיע למצב של דייט צריך לעבוד קשה, וחלק מהבנות מרשות לעצמן להתנהג איך שבא להן (במצב כזה אני חותך אגב). הזמן עובר וקיבלתי חרדה אמיתית מהחוויה המזוויעה שנראות אונליין דייטנג. באמת אני מרגיש מועקה. השבוע פתחתי פרופיל שוב וסגרתי אותו אחרי יומיים מהמועקה.

הבעיה היא שאין לי מה לעשות. אני מרגיש כבול. במקומות ציבוריים כולן תקועות בטלפונים שלהן (יש לי קטע של לפתח שיחות עם אנשים במקומות ציבוריים. אלא אם כן הם בטלפון). בברים אין לי אומץ לגשת ואני מרגיש שאצא מינימום מטרידן. חברים ומשפחה לא מבינים למה אני לא מוצא אף אחת. אני מתפספס.

אין לי דרישות גבוהות מדי. 70% מהבנות שעוברות ברכבת הן סבבה לי במראה ואני נמשך אליהן. אני די פתוח ואין לי טייפ ספציפי. היא לא צריכה להיות עם בגרות מצדי אבל כן שתהיה לה חכמת חיים ואינטלגנציה שמאפשרת שיחה עמוקה. היא צריכה להיות שלמה עם עצמה וחיובית. מישהי שתהיה לי כימיה איתה. זהו. יכול להיות שזה יותר מדי והדרישות גבוהות מדי?

מה אני עושה? איפה הבעיה מסתתרת? גם מילות עידוד יתקבלו בברכה. או מילות תוכחה. אני צריך את זה.

אל תגידו לי ללכת לסלסה. או להשיג סטוצים לפני. אין לי בעיה עם סטוצים בדרך לזוגיות. אבל סטוצים לשם סטוצים ממש לא הכיוון שלי.