מרגישה חסרת כוחות, רצון ומוטיבציה, אני יכולה להשתנות?

אני מפחדת מאוד מהעתיד. אני מפחדת לגמור במקום רע. אני מפחדת שאני לא אמצא את עצמי משתנה, כי אם לא אשתנה, אני לא אמצא את עצמי בכלל.
אני לא חושבת שאני חסרת פוטנציאל לחלוטין, אבל אני בן אדם חסר חשק מטבעו, אני עצלנית ואני בטלנית. שום דבר לא מניע אותי לעשייה, אני חסרת מוטיבציה בכל תחום, תמיד הייתי. הצלחה זוהרת לא מלהיבה אותי, לכן כמעט אף פעם לא הצבתי לעצמי מטרות, אף פעם לא הרגשתי יותר מדי סיפוק מהתקדמות. ואם הצבתי מטרה לרוב לא הצלחתי לעמוד בה.
זה גרוע, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ברור לי שלא ארגיש טוב עם עצמי אם אגור בקרטון למשך שארית חיי, או אם אהיה מרותקת למיטה עם ספר או מחשב כל יום כל היום כמו שאני בערך עכשיו.
אבל יש לי מעין רתיעה מההתמודדות עם החיים שנבנו, חוסר רצון מזעזע, ואני כמעט מעדיפה להישאר במקום שבו אני עכשיו, כמעט. טוב לי ככה וזו זוועה. אני לא יודעת מה הבעיה איתי, למה אני כזו, אני יודעת שאני לא רוצה שככה יהיה לי טוב, אני לא רוצה לחיות את הבן אדם שאני. אני רוצה לחיות אדם אחר, או גירסה אחרת של עצמי, אבל איך משנים את איך שהמוח שלך עובד? איך משנים את הכימיה הזאת? איך להתחיל להשתגע כבר מלא לעשות כלום? איך מרגישים מרץ? איך מרגישים מוטיבציה? איך מוצאים ריגוש, סיפוק? או בכלל רצון? אני כבויה.
אני גרועה בלימודים למרות שזה לא חייב להיות המצב. אין לי חשק לעסוק בדברים שאני יכולה להיות טובה בהם או בסתם דברים, ושפעם נהנתי מהם אולי קצת יותר. הכל מרגיש חסר משמעות.
בנוסף, היכולות החברתיות שואפות לאפס. יכולות התקשורת שלי עם אנשים ולהתמודד עם כל מיני מצבים חברתיים. חלק מסוים אני יכולה תאורטית לשפר בעצמי, אבל חלק אחר לא, ואדם אטרקטיבי אני לעולם לא אהיה. טוב לי להיות לבד אבל רע לי להיות בודדה, ורע לי להרגיש כמו טעות שלא היתה צריכה להיווצר.
אי אפשר לברוח בעולם מחברה, זה פשוט עוד דבר שמקשה עליי במחשבה על העתיד שלי.
אני מסיימת השנה תיכון, עד עכשיו דחיתי הרבה, לא מצאתי כוחות לקחת את עצמי בידיים. יש לי הזדמנות אחרונה לעשות מספר דברים שאני חייבת לעשות, לא רק בלימודים. ואני צריכה את זה לחיים, אם אני רוצה למצוא דרך לא להרגיש בושה בקיום שלי עד לסופו של הזמן להתקיים.
אבל, איך? איך בכלל להתחיל? איפה למצוא כוח?
עולות בי מחשבות שזו פשוט מי שאני וזה מה שאני, ככה המוח שלי עובד, ככה אני בנויה להיות. זה פשוט זה, פשוט ככה, פשוט אפס. אני לא רוצה להאמין ככה, אבל קשה לי להיות חיובית. ואני מפחדת.
אני זקוקה לעצות, תודה רבה לקוראים ולעונים.