כל הזמן אני רב עם החברה, להמשיך את הקשר הזה?

היי,

אני וחברה שלי ביחד כבר שנה וחצי, ואני מרגיש שאני אוהב אותה, אבל אני פשוט לא מתגעגע כמו שהיא מתגעגעת.

היום זה הגיע למריבה כשהיא שאלה אותי אם אני מתגעגע אליה, ואמרתי לה שלא (אחרי הרבה מאוד וויכוחים שהיא ביקשה ממני להגיד לה את האמת בפנים, ולא לפחד אם היא תיפגע, היא אומרת לי את זה מידי פעם בגלל מריבות קודמות, אתן דוגמא בהמשך), אז היא פשוט בכתה והתחילה להסיק מסקנות שאולי זה אומר משהו, אולי זה אומר שאני לא אוהב אותה ואולי זה אומר שהיא לוחצת עליי יותר מידי ואולי אנחנו ניפרד ואולי ואולי ואולי...

ניסיתי להרגיע אותה והסברתי לה שאני אוהב אותה, ושאני הגבר שלה ושהכל בסדר, הסברתי לה שאני פשוט לא מרגיש שאני מתגעגע אליה כמו שהיא מתגעגעת בטירוף, אולי רק כשהיא הולכת או שאני הולך מהבית שלה והיא משלי אני מרגיש קצת געגוע בהתחלה, אבל אחרי זה כלום, כאילו אני לא אוהב אותה.

גם כשהיא בוכה בגלל זה אני לא מרגיש שכואב לי עליה, אם נשווה את זה למישהו אחר שבוכה בטלוויזיה או בסרטון כלשהו, רק אז כואב לי, אבל כשהיא בוכה לי מול הפנים או בטלפון, כלום, כאילו לא אכפת לי ממנה.

וכשהיא מתקשרת אליי, זה בכלל הזוי שאני לא כל כך רוצה לדבר איתה ברמה שהיא רוצה לדבר איתי, היא רוצה כמו שההורים שלה מדברים במהלך היום כשאבא שלה בעבודה ואימא שלה גם, הם מדברים פעמיים שלוש במהלך היום עד שהם חוזרים הביתה, אני תמיד מסתפק בשיחה בקצת הודעות, שיחת טלפון קצרה בערב של מה היא עשתה היום או מה אני עשיתי היום וזהו, אני לא מסוגל יותר מזה, היא רוצה לדבר איתי כל יום כמו שההורים שלה, וגם כשהיא מדברת איתי מידי פעם בהודעות, יש פעמים שהיא מדברת איתי יותר מידי בהודעות ואני מאבד את זה ומנסה לגרום לה להפסיק לדבר בהודעות, ובטלפון? היא מידי פעם עושה איתי שיחות של שעה ומשהו, שיחות שאני מאבד בהן ריכוז טוטאלי ולא זוכרת שיט ממה שהיא אמרה, כלום, כאילו לא בא לי לדבר איתה.

במריבות קודמות שהובילו לזה שאני פשוט אומר לה את האמת זה בגלל שלא תמיד הייתי אומר לה את האמת כי לא רציתי לפגוע בה.
סתם דוגמה של אחת המריבות שהיו לנו:
היא הייתה שואלת אותי מתי אנחנו ניפגש, מתי היא תבוא אליי, מתי אני אבוא אליה.
ותמיד הייתי עונה קצת בהיסוס או הייתי מתרץ משהו בשביל שהיא לא תבוא אליי, או שאני לא אבוא אליה, ואם כן אז לתרץ משהו שאני כן אבוא אליה ואז אלך כמה שיותר מוקדם.
בשלב כלשהו היא גרמה לי להגיד את האמת שלפעמים אני צריך זמן לעצמי ומאז היא פשוט אומרת לי להגיד לה את האמת, מה שעשיתי שגרם למריבה הזאת.
כשהיא לידי אני דווקא מרגיש שמח, והדוגמה הזאת היא גם מה שקרה בפועל שהוביל את זה לקטע של הגעגוע.

כי לפני כמה ימים היא הייתה אצלי שבוע בבית שלי, ולומדת על המחשב שלי, באזור הנוחות ששם הכי נוח לי ללמוד.
זאת לא הייתה בעיה גדולה כ"כ כי אלתרתי משהו בבית ולמדתי במחשב נייד, אבל ללימודים שלי יש שני סוגים, סוג אחד שאני צריך את האזור הנוחות שלי שבו אני פותח מחברת ורושם דברים מהרצאות שאני מקשיב להם, כי כל כמה שניות ני עוצר את הסרטון בשביל לרשום, מחזיר אחורה מידי פעם וכו'.
סוג שני של הלימוד הוא שאני פשוט לומד על תוכנה במחשב' ורושם לעצמי סעיפים.
בזה פחות או יותר הסתדרתי.

מה שלא הסתדר לי זה צורת ההתנהלות שלה ביחד איתי, האופן שבו אנחנו "חיים ביחד", היא מבולגנת עם הבגדים שלה בכל מקום, היא אכלה לי על המיטה כמה פעמים ולכלכה אותה, היא חוקרת אותי כל כמה זמן אני מחליף מצעים/בגדים שאני איתם בבית/ גרביים (כי היא די סטרילית), מזכירה לי כל פעם במקלחת לחפוף (למרות שהיא ואני חופפים יום כן יום לא), יש לה תחביב פעם פעמיים בשבוע להזמין אוכל ממסעדה כלשהיא (ולפעמים יש לי בעיות עם אוכל מבחוץ, חוץ מסושי, שזה מה שלרוב היא מזמינה, אבל זה עדיין הרגל רע בעיניי), היא מתעצלת לקום מהכיסא/מיטה ולמזוג לעצמה כוס מים/להכין לעצמה משהו לאכול, להכין אוכל לא מתאים בשעה לא מתאימה (כמו פופקורן לפני השינה), גורמת לי לצאת כשלא מתחשק לי, ועד שכן מתחשק לי לעיתים רחוקות היא עושה לי קטעים שבא לי להתפוצץ (לדוגמא שחניתי במרחק של רחוב אחד מהקניון, היא טענה שזה רחוק, ובתכלס זה היה מרחק של דקה אולי פחות, היא גרמה לי לנסוע מסביב לקניון אל החניון שלו, גמרה לי להיכנס בפקקים, ולשלם עוד כסף על החניה, רק בגלל שהיא לא רצתה ללכת וטענה שהחולצה שלה כל הזמן עלתה או שהמכנס נפל), ומריבה אחרונה שהביאה לפיצוץ במהלך השבוע שהיא הייתה אצלי זה בגלל שהיא רצתה שאני אקדיש לה 5 דקות ולראות איתה משהו שאני לא אוהב, אחרי שאמרתי לה לשאני לא רוצה לראות את זה כי ראיתי את זה בעבר ולא אהבתי, היא הפכה את זה למריבה עם עליות וירידות ועם חוסר הבנה מצידה שלא רציתי לראות את התוכנית, והיא בטענה אמרה לי שיכולתי רק להקדיש לה את ה5 דקות האלו וזהו, וככה הייתה נמנעת מריבה.

חברה שלי היא בחורה קשה, עקשנית כמו לא יודע מה, ונפגעת מהר מאוד, אבל אני עדיין אוהב אותה.
אבל עם כל הסעיפים האלה אני מטיל ספק שהקשר הזה עוד ימשיך ככה, כי רק מהשבוע הזה הבנתי שהיא בן אדם נפלא, והיא החברה הכי טובה בעולם, אבל זה פשוט סיוט לחיות איתה.
ואני מדגיש שהיא באמת החברה הכי טובה בעולם כי יש לה את ההתנהגות הנכונה בזוגיות, והיא מתייחסת יפה, אבל לפעמים היא מאוד מגזימה, ואני צריך לשתוק כי אני לא יודע מתי היא תגזים שוב, ואני תמיד מאוד זהיר במילים שלי, יש פעמים שהיא ממש משגעת אותי אז אני פשוט אומר לה דברים שהייתי צריך להגיד קודם, ואז היא אומרת לי "אה אתה רואה? למה רק עכשיו אתה אומר את זה?" ועוד דברים בסגנון.

אני חשבתי אולי להציע לה הפסקה, ואפילו חשבתי על פרידה, חשבתי לעשות איתה שיחה שהיא תנסה להשתנות אבל לכל סעיף שאני מציג לה יש לה משהו אחר להגיד, יש משפט שאמרתי לה פעם אחת שאני לא חושב שיכולתי להתבטא איתה יותר טוב.
"את שמה לב שלכל פתרון את מוצאת בעיה?" וזה באמת ככה.

אני לא יודע מה לעשות, היא אמרה לי פעם אחת "מאז שאתה איתי, זהו אני לא משחררת את התחת שלך ואני מתכוונת להיות איתך לעוד הרבה מאוד זמן ואפילו להיות אימא לילדים שלך" אבל אני לא יודע אם אני באמת רוצה להמשיך את הקשר איתה, אבל אני כן יודע שיהיה לי קשה למצוא עוד מישהי עם תכונות כמו שלה ועם הרגלים יותר טובים שיהיו לי נוחים.

ובנוסף לזה אנחנו גרים רחוק, אז זה גם משהו שקצת מקשה.
אני אובד עצות, אני מרגיש שאולי לא מתאים לי חברה, אני כבר לא יודע מה אני מרגיש...
אשמח אם מישהו יאיר את עיניי בנושא, אשמח לשמוע עצות ולקרוא את תגובותיכם.
תודה