אני מאוהב כבר מלא זמן בילד שלומד איתי בכיתה ואני מרגיש שאני משתגע. מה לעשות?

אוקיי אז יש לי בכיתה ילד חתיך מאוד ושרירי והוא גם ממש חמוד ומצחיק ויש לו חברה ממש חמודה כבר שנה וחצי ואני לא שונא אותה אבל אני ממש מקנא בה כי ממש כואב לי שאין לי סיכוי להיות איתו. פעם הוא היה ילד קצת דחוי אבל היום הוא ממש ממש מקובל ואני לא ממש כלומר, אני לא דחוי אבל גם לא מקובל ויש לי רק כמה חברים וזהו. אני גם בניגוד אליו, קצת מלא (שמנמן מעט) ואילו הוא בכושר ממש טוב. למרות שאני יודע שיש לו חברה, אני רואה שיש לו כל מיני קטעים מיניים שהוא עושה כיוויכול בצחוק (לדוגמה: קופץ עם התחת על קצה של עמוד) שאני חושב שהוא אולי דו מיני כי לפעמים הקטעים הללו נוטים להיות הומואיים כמו בדוגמה שנתתי. אולי אני סתם מחפש משהו להיתלות בו ולתת בו תקווה לעצמי שכאילו אולי יש לי סיכוי איתו אבל אני לא בטוח. יש לי דיבור יחסית טוב, פתוח וזורם איתו אנחנו גם לפעמים צוחקים אחד עם השני על דברים כאלו (מיניים) אבל זה דיבור של בית ספר בלבד, לא יותר מזה. משהו כזה שיוצא על הדרך בין שיעורים או עד שהמורה מגיעה אחרי ההפסקה. בערך מלפני שנה אני התחלתי להסתכל עליו וזה עלה עם הזמן באופן הדרגתי עד שהתחלתי לראות שאני רוצה כל הזמן להיות קרוב אליו ולדבר איתו כמה שיותר לא הפסקתי לחשוב עליו. בין לבין, היה החופש הגדול אז איכשהו הפסקתי לחשוב עליו אבל לא הרבה אחרי שהתחילה השנה החדשה שמתי לב שאני מתאהב בו מחדש, ועל רקע כל מה שהיה קודם - בפעם הזאת זה גם קרה במהירות רבה. מאז ועד עכשיו הצלחתי להתמודד עם כל הכאב יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע אבל עם הזמן קרו במקביל עוד מקרים שלא קשורים אליו ויצרו בפני קשיים אחרים שאני צריך, להכיל ולהתמודד איתם (במשפחה, בבית הספר וכו'). בכמה שבועות האחרונים אני מתחיל לקרוס: אני חוזר הביתה כל יום מדוכדך ועצוב מאוד ממש בדיכאון ויושב מול הטלויזיה עד מאוחר בלי לעשות שום דבר אחר רק בשביל לא לחשוב עליו ועל כמה שקשה לי, יש לי ירידה משמעותית בלימודים - אני ממש לא מפוקס על עצמי ולא מבין על מה מדברים בשיעורים וגם הציונים נפלו מתשעים ומאיות לשבעים ושישים. הייתי ממש רוצה להיות איתו בקשר הרבה יותר טוב, אבל מצד שני אני מפחד להתאכזב וסתם לגרום לעצמי כאב גדול יותר. גם ככה כואב לי רק להיות קרוב אליו בכיתה ולהיזכר באכזבות שלי כל פעם מחדש. אשמח לעזרה