שפטתי את חברה שלי ועכשיו היא לא רוצה לדבר איתי, איך להפסיק להיות ביקורתית?

טוב אז ככה, זה הולך להיות קצת ארוך אבל אני מאמינה שזו בעיה שאולי חלקכם תתחברו ותגלו שגם בכם יש את הצד הזה ואולי אפילו יוביל גם אתכם לרצות להשתנות.
בימים האחרונים התחלתי להתבונן על החיים שלי
ועל ההתנהגות שלי.אני טיפוס מאוד מאוד ביקורתי
כלפי עצמי בראש ובראשונה. אני תמיד אסתכל במראה ולא אוהב את מה שאני רואה, אצלם מליון תמונות עד שאולי אצליח לאהוב אחת כי בכולם אמצא פאקים, אני הרבה פעמים שופטת את עצמי ולא שלמה עם דברים שאני אומרת ועושה.
אתמול ישבתי עם חברתי הטובה, איתה אני באמת מרגישה מאוד בנוח...
התחלנו לדבר על מראה חיצוני ואני שמתי לב שהיא מאוד השמינה והתחצקנה לאחרונה( מכורה לשוקולד)
מתוך דאגה אליה אמרתי לה על זה, שהיא תשמין, שיהיה לה קשה לרזות, דיברתי גם בהקשר לחבר שלה (שהיא כל הזמן מפחדת שיעזוב אותה), שאם היא תמשיך להזניח את עצמה הוא יפזול לצדדים.
אמרתי לה את זה ממקום באמת שדואג לה, אני רוצה שהיא תרגיש טוב עם עצמה ושיצליח לה בזוגיות שלה
היא מאוד נפגעה והיא לא רוצה לדבר איתי יותר.
באתי ממקום של דאגה מתוך נסיון אישי שיודע כמה קשה לרזות אבל מאוד פגעתי בה
ןאני מבינה את זה. לבוא לבן אדם מתוך מקום שחושב שהוא יודע מה טוב ולהגיד דברים כל כך פוגעים יכול לצלק את הנפש
זה משהו שהבנתי רק אחרי שהטעות נעשתה.
ואני הרבה פעמים שופטת ממקום ״דואג״ אבל התחלתי להבין שאני פשוט פוגעת באנשים סביבי, לפעמים אני סתם מדברת אבל מה שיוצא זה הטון הביקורתי הקולני והמעצבן שלי!
אני אומרת את הדברים בטון רגיל
אבל איכשהוא זה יוצא דוחה!
כאני חסרת הבעה אני נראית ממורמרת.
זה מרחיק ומסליד אני יודעת.
הרגשתי ממש חרא עם עצמי. ישבתי ונזכרתי באנשים שבחיי
אני תמיד מבקרת אותם. אפילו אם זה רק בראש. אני אלך בסופר ואשפוט אנשים על סמך מראה חיצוני או התנהגות של שתי דקות, אפסול אנשים על סמך דברים שיטחיים..לפעמים אני שמה לב להתנהגויות של אנשים סביבי וחושבת שהם רעים, אנוכיים או כל מיני דברים מגעילים עליהם. ואולי זה לא ככה בכלל? למה המחשבה שלי פונה לכיוון הזה?
אני אפילו לא מודעת לכמה שזה קורה, כמה תפיסות יש לי על כל אדם ואדם סביבי, וכמובן הרבה מאוד על עצמי.
זה מאוד עצוב לי, אני מדברת בגלוי ובפתיחות אבל שלא תחשבו שכל חיי אני אדם ממורמר ועוקצני
אני מנסה להיות טובה, אני מתנדבת באופן קבוע, לעשות בשביל אחרים, אני מנסה לתמוך בקרובים שלי וכן לפרגן, מנסה להיות חיובית ולאמן את עצמי לזה. אבל... תמיד אני מוצאת את עצמי נגררת לקונפליקטים מטומטמים, או להתנהג בצורה שאני לא שלמה איתה ולשים לב לזה בדיעבד אחרי שהטעות נעשתה.
אין לי מחסומים
זה מאוד קשה לי כי אני מאוד הייתי רוצה להיות שונה
להיות מהאנשים האלה שתמיד כיף בחברתם, שלא שופטים אותך, מהאנשים האלה שכולם רוצים להיות בקרבם, שיש להם טוב טהור, שהם לא שופטים אף אחד בכל ליבם!
אבל אני לא מהאנשים האלה. גדלתי עם משפחה מאוד שיפוטית ורכלנית ואני מאמינה שחלק מהדברים נטמעו בי לאורך השנים. אני מתעבת את זה ודי נגעלת מעצמי ומרגישה חרא של בן אדם.
בבקשה עצות לתרגילים אישיים איך לאמן את עצמי להיות יותר רכה. מבינה, ולהוריד לחלוטין את השיפוטיות שלי.. תודה רבה אנשים