הייתי תומך ומבין כשעברה הפלה וכשאמא שלה היתה בבית חולים. למה היא רוצה להיפרד?

טוב אז ככה, זה הולך להיות ארוך אבל חייב לפרוק. אני בן 21 ויש לי חברה כבר כמעט שנתיים וחצי. היא הבת זוג הראשונה שלי ולה היו מערכות זוגיות לפנייי. בקיצור יש לנו זוגיות מאוד מכילה וטובה מצד אחד אבל גם הרבה ריבים בעיקר מטופשים שאנחנו מתגברים עליהם. אבל בסיפור הנוכחי התחיל לפני כחודש. חברה שלי נכנסה להריון ממני בטעות. נזהרנו והכל והיא גם לקחה גלולות ובכל זאת זה קרה. כמובן שסיכמנו על הפלה למרות הכאב כי אנחנו עדיין צעירים ולא בשלב המתאים. תמכתי בה לאורך כל התהליך ושמתי את עצמי בצד בשבילה. בנוסך יש לה גם מצב קשה בבית. גם מבחינה כלכלית וגם אמא שלה מאוד חולה. בסמוך להפלה אמא שלה גם נכנסה לבית חולים ועברה אירוע מוחי שלבסוף גרם לניתוח שהיא עברה ובינתיים היא מונשמת ויצאה מכלל סכנת חיים בעזרת השם. חברה שלי בן אדם מאוד רגיש ומאוד סקפטי. תמיד בטוחה שהגרוע מכל קורה. גם במהלך כל זה נשארתי לתמוך בה והייתי שם בשבילה בכל רגע נתון. בין אם זה להסיע רוצה ממקום למקום,בין אם לקנות לה סיגריות שנגמר לה,ולהיות איתה בבית חולים עד שיצאה מניתוח. (10 שעות). בכל מקרה אתמול היא החליטה שהיא רוצה לשבת עם חברים והזמינה אותי גם ואז במהלך הישיבה שאלתי אותה אם למרות המצב נוכל לעשות סוג של משהו מיני. בכל זאת לא שכבנו יותר משבועיים בגלל ההפלה וכל הזמן הזה לא אמרתי לה כלום בנושא כדי לא להכביד. אבל באותו רגע הרגשתי שזה נכון. היא בהתחלה לא רצתה ואני התעצבנתי אולי יתר על המידה כי גם שתיתי ולבסוף היא. אמרה לי שבעצם היא כן רוצה. אני לא רציתי בעכבר כי ירד החשק ואז איך שהוא נגררנו לנושא שהיא אמרה שאני נראה לה נפגע מזה ושהיא לשבה אפילו לקחת הפסקה בזוגיות. באותו רגע הרגשתי דקירה בלב. אחרי כל התמיכה שאני נותן לך,ברמה הכי קיצונית שאפשר איך את חושבת על זה בכלל? אפילו לה התלוננתי. התחלנו לריב ואז היא ביקשה מהחברים ללכת והם הלכו. הלכתי אחריה והיא בכתה ואמרה לה שקשה לה והיא לא רוצה לפגוע בי ושאולי ניקח הפסקה. לא ידעתי איך לקבל את זה ורבנו המון עד שלבסוף אמרה שהיא מעדיפה יותר להישאר במידה ולא קשה לי. ושהיא אמרה את זה בגלל שהיא רצתה לשמוע ממני שאני יתמוך בה. למרות שלא התלוננתי בכלל! ולבסוף גם אמרה שלזמן הקרוב שלא נקיים שום מגע מיני. ואמרתי לה שאני לא בין מזה קשור לזה בכלל (זה גם נושא שיש לנו בעיות בו כי הרבה פעמים לא רוצה משהו שקשור למיניות) ואמרתי לה שאין קשר ולבזוף ירדה מזה והלכנו לישון. בבוקר כמהו ודיברתי איתה על זה עוד הפעם ושהיא צריכה גם לתפקד בזוגיות ופתאום היא התפרצה ואמרה שהיא צריכה הפסקה שוב. שאתמול היא אמרה שלא כי לא היתה סגורה על עצמה. קמתי והלכתי באותו רגע מאוד פגוע ולבסוף נשברתי וגם התקשרתי אליה. היא דיברה בחוסר ריגישות וכבוד כאילו לא מעניין אותה שניפרד גם. אמרתי לה שהפסקה בשבילי זאת פרידה והיא אמרה לי סבבה. היא דיברה כל כך בזלזול שאפילו התחלתי לבכות ושאלתי למה היא רעה ככה שלא עשיתי לה כלום, והיא המשיכה להגיב בזלזול וחוסר עניין. ביקשתי גם לבוא עכשיו ולדבר עם הכל פנים מול פנים והיא אמרה שהיא לא יכולה. חרטא. אמרתי לה שאפילו במחיר של פרידה? אמרה לי כן. אני באמת לא יודע מה לחשוב. הייתי כל כל תומך ומכיל ובסוף קיבלתי יריקה לפנים. פשוט קמה והלכה כאילו היינו שעתיים ביחד. מה אני צריך לעשות? אני כל כך אוהב אותה ומצד שני אני כל כך פגוע ולא מצליח להבין מאיפה זה בא