אולי הוא בוגד בי? אולי הוא לא רוצה את הקשר שלנו? הראש מתפוצץ ממחשבות

שלום לכולם, זה הולך להיות קצת ארוך ואני מקווה שתהיה לכם סבלנות זה חשוב לי מאוד.

יש לי חבר כבר 5 חודשים שגדול ממני ב- 10 שנים ואנחנו נפגשים פעם אחת בשבוע וכל יום שישי (בעבר זה כלל גם את שבת) ובגלל קצב העבודה שלו והשעות המרובות הוא מעדיף לנוח בשבת, וגם שעות העבודה שלי מטורפות אני מתעוררת כל יום בחמש בבוקר כדי להספיק לאוטובוס. אני גם ישנה אצלו וכמו שהוא אמר לי שהוא שנים שלא ישן עם מישהי (הוא גרוש שלוש שנים ולפני הגירושים הוא ישן בנפרד מאישתו קרוב לארבע שנים) וקשה לו והוא לא ישן טוב.
הוא חולה ניקיון, הכל מבריק אצלו בבית. בתחילת הקשר כשנפגשנו באמצע השבוע הייתי מכינה אצלו ארוחת ערב והוא כבר לא רוצה שאכין כי אחרי זה הוא צריך לנקות. את ימי שישי בבוקר הוא שומר כדי לנקות את הבית וזה לוקח לו קרוב לחמש שעות. בימי שבת בבוקר ועוד לפני צחצוח השיניים הוא עובר עם שואב אבק על כל הדירה. שאלתי אותו מה כל האובססיה הזו אז הוא ענה כי גרושתו היתה חולת ניקיון וזה כנראה מהתקופה הזו והוא לא מסוגל לחיות בבית לא נקי.
חוץ מזה, הוא עוד לא הכיר אותי להורים שלו וגם אני לא הכרתי אותו להורים שלי. כששאלתי אותו לעניין ההכרות עם ההורים הוא אמר שברגע שיהיה בטוח בקשר הוא יכיר כי הוא לא רוצה לאכזב את הוריו שוב (וגם יש לו אח גרוש, ובקיצור, הם שלושה אחים ששניים מהם גרושים ואחד רווק). אני חייבת לציין כי היו לו גירושים מכוערים, יש ילד בתמונה שהוא לא רואה כי גרושתו עושה את הכל שהוא לא יראה, זה גם הגיע לבית המשפט ורק בסוף השנה תהיה פסיקה של השופטת, אבל מזונות הוא כן משלם ועוד סכום גבוה וזו הבחירה שלו לשלם סכום גבוה שכזה כי הוא טוען שהוא מסוגל לזה.
אספר על עצמי שאני רגישה מאוד. עברתי בחיי מערכות זוגיות, ואני חייבת להגיד שטוב לי איתו, אבל הוא לא ממש איתי ככה אני מרגישה. הפגישות המעטות שלנו והמרחק במגורים לא עולה על 20 דקות נסיעה.
הסקס שלנו מצויין, יש לי משיכה אדירה אליו ורק איתו הצלחתי להגיע לפתיחות מלאה בסקס.
במוצ"ש האחרון התקשרתי אליו והוא לא ענה, המשכתי להתקשר עשרות פעמים ולבסוף הוא חזר אלי ואמר שישן והוא נשמע ישנוני וכעס על היסטרית הטלפונים ואמר שאם ניפרד זה בגלל הנודניקיות שלי. אספר גם שאת יום ראשון התחלתי בכאבי בטן חזקים ובילבול וחוסר ריכוז ולבסוף נפלתי בעבודה וככל הנראה שאיבדתי הכרה כי אני לא זוכרת הרבה רק שמרימים אותי לכיסא וברקע שמזמינים אמבולנס. כשחזרתי להכרה לא הצלחתי להפסיק לבכות והפרמדיק המליץ לפנות אותי לבית חולים. בבית החולים הרופא נתן לי כדור הרגעה ואמר לי שאני חייבת לקבל טיפול פסיכיאטרי כי אני מדוכאת וכל התמוטטות שכזו נקראת התמוטטות עצבים וללא טיפול תרופתי יהיה לי מאוד קשה בחיי היומיום.
מהחבר לא הסתרתי את עברי הקשה (אונס וניצול מיני שנעשה ע"י קרוב משפחה מגיל 9-14), חרדת הנטישה הקיימת בי, חוסר האמון שלי בבני האדם כי כל הזמן פגעו בי וניצלו את טוב ליבי. כל מתי שאני מפקפקת באמינות החבר אני מרגישה שאני עומדת להתמוטט, לא מרוכזת וכאבי בטן נוראים עד שאני אפילו לא מסוגלת לשתות.
הוא הבטיח לי כי כל עוד אנחנו בקשר הוא לא יבגוד בי. אני משתדלת להאמין אבל מתקשה מאוד ותמיד חושדת ושואלת שאלות. הוא מצידו משתדל לענות בסבלנות רבה. אני חייבת לציין שהוא סבלני כלפיי אבל לפעמים הוא בעצמו מתפרץ כפי שקרה במוצ"ש האחרון.
אתמול בערב דיברנו בטלפון והוא אמר שבשישי הקרוב הוא מתכוון לנקות את הבית ואולי לא נפגש בערב וגם הוא רוצה לישון טוב בלילה. בשבילי זה היה בום רציני והמוח מתחיל לחפש אלף סיבות כמו אולי הוא בוגד בי? אולי הוא לא רוצה את הקשר שלנו?
האם זה נורמלי שהוא לא רוצה להפגש בשישי? האם זה בסדר?
אנא ממכם תעזרו לי לעשות סדר בדברים כי אני כבר מתפוצצת ממחשבות.