אני יפה וחכמה אז אף אחד לא רוצה להיות חברה שלי, מה לעשות?

שלום לכולם,
אני באמת ובתמים לא חושבת שאני כזאת וואו או מושלמת, בגלל זה מאד קשה לי לשאול את השאלה הזאת, הייתה אפילו תקופה מאד ארוכה ששנאתי את עצמי ועל שאני נראית ואפילו היו לי הפרעות אכילה שעד היום אני נלחמת בהן. הבעיה היא שהמון אנשים מסביבי תופסים ממני בחורה מאוד יפה וחכמה, או ״מושלמת״ כמו שכמה וכמה אמרו לי. אבל אני מרגישה שבמקום שזה יקדם אותי זה רק מונע מאנשים להתקרב אליי: המון חברות שלי לאט לאט מתרחקות ממני כי הן מקנאות בי (כמה אמרו לי בפרצוף שזאת הסיבה, בהמשך אפרט) ובנים רואים רק את המראה החיצוני שלי ומתייחסים אליי כאילו אני איזה חפץ יפה. לפני שאני אמשיך עם השאלה אני אתן כמה נתונים יבשים עליי:
- בבית ספר היו לי ציונים מאוד גבוהים (ממוצע סופי של מעל 95 לא כולל בונוסים) וגם עשיתי פיזיקה, מחשבים ומתמטיקה 5 יח״ל.
- אני בלונדינית גבוהה עם עיניים כחולות, רזה (בגלל ההפרעות אכילה כמו שאמרתי...), אני לא חושבת שאני יפה אבל עובדתית מלא אנשים מסביבי אומרים את זה וגם פנו אליי כמה פעמים מסוכנויות דוגמנות.
- אני מאוד אוהבת לרקוד וגם גמישה באופן טבעי. ריקוד זה הדבר היחידי שאני לא מתביישת להגיד שאני טובה בו ובקבוצת ריקוד שלי המורה כמעט תמיד שמה אותי בשורה ראשונה באמצע.
- שירתתי ביחידה מאוד טובה בצבא, ובעקבות זה כשהשתחררתי הגעתי לעבודה בהייטק עם משכורת טובה.
- כשאני יוצאת עם חברות שלי כמעט תמיד מתחילים רק איתי, למרות שאני לא מנסה למשוך תשומת לב ובכלל לא מתאפרת או מתלבשת חשוף.
ועכשיו אני אתן קצת דוגמאות לסיטואציות שקורות: יש לי חברה מאוד טובה ואני באמת מאוהבת בה, אבל היא לא רוצה לצאת איתי כי כשאנחנו יוצאות באים ומתחילים איתי והיא לא מרגישה בנוח. מה אני אמורה לעשות? אני לא קוראת לבנים האלה, וגם לא ממש מתייחסת אליהם, אבל אני לא יכולה להסתיר את זה שהם באים!
גם כשאני יושבת עם חברות ואז מישהו בה ושואל אחת מהן איך קוראים לי ואם אני פנויה- זה פוגע להן בבטחון העצמי וגורמות להן לא לרצות להיות איתי. יש חבורה שלמה של בנות שפשוט הפסיקו להזמין אותי, כששאלתי אחת שהייתה החברה הכי טובה שלי מביניהן למה הן כבר לא קוראות לי היא אמרה לי ״שמעי, בפעמים הקודמות שבאת והתחילו איתך כל הזמן היה להן ממש לא נעים, אני קוצה שתבואי אבל הן אמרו שאם את באה הן לא רוצות.״
זה נראה לי כזה הזוי ומופרך, אני באמת התחלתי לחשוב שאולי אני סתם אדם לא חברותי ומגעיל שלא כיף להיות איתו, אבל כשאני נפגשת עם חברות בלי שאנחנו יוצאות ובלי שמתחילים איתי פתאום הן כן מאוד שמחות ואוהבות להיות איתי ולדבר איתי ולצחוק, אז אני לא חובת שזאת הסיבה...
גם בקשר לציונים- ניסיתי להסתיר אותם אבל חברות שלי באות ומסתכלות! ופשוט לאף אחת לא אכפת שיש לי הרבה בעיות, אם קורה לי משהו רע— אפילו הפרעות האכילה שהיו לי!!— ישר הן מבטלות אותי ב״אויש נו תסתכלי על עצמך איזה בעיות יכולות להיות לך?״ כמה פעמים כבר שרו לי ״איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן?״, אני באמת לא יכולה יותר! גם אני ל הזמן מרגישה שגברים מסביבי מתייחסים אליי כאילו אני פרס ומי ישיג אותי, גם כאלה שהחשבתי לידידים מאוד טובים שלי במשך כמה שנים בסוף ניסו להשכיב אותי. אני מרגישה פשוט לבד לפעמים ואין לי את מי לשתף!
אני באמת באמת באמת לא חושבת שאני כזאת מיוחדת, הלוואי שכן כי אז אולי היה לי לפחות בטחון עצמי אבל גם זה אין.... תודה שקראתם עד לכאן ואם בכל זאת יש לכם עצות לתת לי אני אשמח...