אני מתלבט לגבי יציאה מהארון, אבל לא רוצה שיתייגו אותי...מרגיש לא מתאים

אני בי. לפחות אני חושב שאני בי.
אני שונא את זה שאני ככ מבולבל
ושונא את מה שמסביבי.
אני שונא את זה שאני לא סגור על עד כמה אני נמשך לבנות.
אני שונא שבפורים מלא בנים מתחפשים למעודדות ואז עושים פוזות ש״מצחיקות״ אבל בתכלס רק מבהירות שהאווירה היא גברית וסטרייטית משהו - אז אני לא הכי מתאים. (כי אני ככ רוצה להיות הם אוףף, חחחחחח לא באמת חבורה של יאניקים חרמנים אש די כבר, תתפגרו כבר או משהו)
אני שונא את הקטע של ״הקהילה״. אני בסך הכל רוצה שאם אני יוצא מהארון יתייחסו אליי כמו אל כולם ולא ייסגרו אותי בתוך קהילה שרק מי ששונה במה שהוא אוהב הוא חלק ממנה.
אני שונא את זה שאני צריך לחשוב פעמיים על כל מה שאני עושה.
אני שונא את זה שאם אני אצא מהארון כולם אוטומטית יחשבו שאני נשי יותר, הומאני משהו, רגיש. פחחחחחח אז אני אוהב גם גברים (או רק מי יודע) זה אומר שאני חלש כמו הבנות ואני צריך מישהו חזק כמו גבר שיהיה מעליי (הסבר מדעי של ילד מהכיתה שלי במהלך דיון בשיעור, מומלץ מאוד מאוד) אז אני נשי ורגיש ומבין ואוהב וכזה הומו. גאד דאמט.
אני שונא את ההגייז שעושים פוזות 24/7.
אני שונא את כל המצדקים המקבלים היפי נפש ש״הכי מבינים בעולם״ שמישהו כבר ״יצא בפניהם מהארון והם הכי ידעו קודם״ ש״כבר היו במצעד פעמיים״. אלה שאחר כך יגידו שזה הומו וזאת לסבית וככה זה מתאים רק להומואים ושהם מתיםםםםם עליהם ומה הוא בסטי שמהבסטי. ממש דוחים אותי.
שונא את האווירה של כל מה שמסביבי בערך. (אנחנו פשוט גרסה מעוותת של מועדון ארוחת הבוקר רק מוקצן וזנותי ובלי אווירה טובה כולם עדיין תקועים בהתחלה רק שאנחנו תקועים שם כבר שנתיים פלוס אווירה של גבריותתתתתנודרררררררר).
שונא את עצם זה שוויכוח של האם יש לאהבה כזאת היא בסדר זה לגיטימי בכלל.
שונא את זה שאף אחד לא יוצא מהארון כי פשוט אתה מרגיש שאם עשה את זה לא יסתכלו עליך כמו אותו בנאדם אלא ככמה תכונות שוטטויותיו קטנות או כפשוט הומו (או בי - ״חחחחחחחחחח הכי ידעתי שהוא בי, לפי היידים נו״ ~הומור עצמי על מנת למזער נזקים~)
אני שונא את כל מי שיגיד לי שאני צריך לשים זין על מה שכולם סביבי אומרים. אף אחד לא יכול להתנתק טוטאלית מהחברה. כמה שאני שונא (יחחחחחח איזה קטע אני שונא משהו) את החברה שמקיפה אותי אני חלק ממנה וזקוק לה וגם אוהב אותה (אבל רק קצת כן?!).
אני שונא את עצמי על ההתמרמרות הזאת. איכס.